תלמה אדמון (גורלניק), סופרת, עיתונאית ומתרגמת, נולדה בקיבוץ פלמחים בח׳ באדר תש״י,
25 בפברואר 1950. בתו הבכירה של ישראל גורלניק, ממייסדי הקיבוץ. בשירותה הצבאי שימשה
ככתבת העיתון ״במחנה נח״ל״. בהמשך דרכה פיתחה קריירה ענפה בעיתון ״מעריב״, שכללה כתיבה
ועריכה במגזין ״את״. כתבה למוספי העיתון ובעלת הטור הספרותי ״פרולוג״. בשנים 1994–2005
ערכה את המוסף לספרות של ״מעריב״. ב־1985 פירסמה את ספרה הראשון ״נועה כבר גרה כאן״
(״מעריב״), קובץ רשימות של אם צעירה על חוויית האימהות, שחלקן התפרסמו קודם לכן בגיליונות
כתב־העת ״את״. ספר הילדים הראשון שלה, ״צריף עף ברוח״, יצא לאור ב־1989, ולאחריו ראו
אור ספרי ילדים נוספים. ספרה לנוער, ״מכתבים לעמוס: רומן מכתבים לנוער״, זיכה אותה
בפרס זאב ל״ספרות ילדים ונוער״ ב־2007. בדברי ועדת הפרס נכתב: ״מכתבים לעמוס הוא ספר
מרתק, אמין ומשכנע כאחד, כתוב בשפה פשוטה ובהירה, ספר מעודן המצליח לגעת בנימי נפשם
של צעירים ומבוגרים כאחד״. תירגמה כמה ספרים מאנגלית, בהם: ״יהודים אחרונים בקראלה״ מאת עדנה פרננדס
(2011); ״מחאה משלי״ מאת אלינור ליפמן (2009). ערכה את הספר ״מסעות
בלי קנה מידה״ מאת משה גלעד (2010). ב־2005 יצא ספרה ״אגמים״. הספר מקבץ שבעה־עשר סיפורים
קצרים המשלחים את גיבורותיהם למסעות במקומות שונים בארץ ובעולם, ומציגים אותן במצבי
משבר. אריאלה אופיר (2005) מציעה לקרוא את הספר לפי מונחיה של חנה נוה (בספר ״נוסעים
ונוסעות, סיפור מסע בספרות העברית החדשה״, 2002), ולראות במסעות אלו ״קליפה נרטיבית״, הצופנת בחובה מסע אחר: טעון, אמביוולנטי ובעל אופי מגדרי. הספר נחתם בחלק ייחודי:
״חלון
פנורמי – שתי קריאות בשיר: במקום אחרית דבר״, שמציע שתי קריאות בשיר ״החלון״ מאת דליה
רביקוביץ. קריאות אלה מאירות באור נוסף את עמדתה של המספרת ב״אגמים״, ואת גישתה למחוזות
שמחוץ לארצה. פירסמה גם רשימות וסיפורים באנתולוגיות שונות ובכתבי עת לספרות. כמו כן,
יזמה וערכה את הספר ״העיתונאי שחצה את הקווים״ (2007), קובץ סיפורים קצרים שנכתבו על
ידי בעלי מקצוע מתחום העיתונאות הישראלית. ב־2002 זכתה אדמון בפרס ראש הממשלה ליצירה
על שם לוי אשכול.
תלמה אדמון נפטרה בא׳ באלול תשפ״ה, 25 באוגוסט 2025.
פרידמן, פאר. נשים ללא מוצא. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים,
ז׳ באדר ב תשס״ה, 18 במארס 2005, עמ׳ 29 <גרסה שונה פורסמה באתרו
של פאר פרידמן>
על ״מכתבים לעמוס״
אדמון, תלמה. השאלון:
מחפשת כל חיי שקט
מלא קולות.הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 710 (י״ב בתשרי תשס״ז, 4 באוקטובר
2006), עמ׳ 3.
פרס זאב. נימוקי ועדת השופטים לפרס זאב תשס״ז לתלמה אדמון על
ספרה ״מכתבים לעמוס״. ספרות ילדים ונוער, שנה 33, חוב׳ 2 (126)
(תמוז תשס״ז, יולי 2007), עמ׳ 7.
אביטוב, ירון. סיפורים ושאר ירקות.
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – ספרות, א׳ בסיון תשס״ז, 18 במאי 2007, עמ׳
29.
גרפינקל, אבי.
23 עיתונאים, אבל מי סופר.הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 736 (י״ד בניסן
תשס״ז, 2 באפריל 2007), עמ׳ 52.
דואניס, סמי. דבר העורך.
Time Out תל אביב, גל׳ 229 (22 עד 29 במארס 2007), עמ׳ 54 <על הקובץ
״העיתונאי שחצה את הקווים״, אנתולוגיה בעריכת תלמה אדמון וראיון עם
בני ציפר ורענן שקד>
לב־ארי, שירי.
כולנו סובלים.הארץ, מוסף גלריה, א׳ בניסן תשס״ז, 20 במארס 2007,
עמ׳ 7. <שיחה עם תלמה אדמון עם הופעת הקובץ>
פז, מירי. שאלה של זהות. מקור ראשון, דיוקן, כ״ג
באייר תשס״ז, 11 במאי 2007, עמ׳ 38.
על ״ציפורים באור אחרון״ לבראד קסלר
לי, ורד.
נוגע לא נוגע.הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 858 (ט״ו באב תשס״ט,
5 באוגוסט 2009), עמ׳ 7.
תלמה אדמון (גורלניק), סופרת, עיתונאית ומתרגמת, נולדה בקיבוץ פלמחים בח׳ באדר תש״י,
25 בפברואר 1950. בתו הבכירה של ישראל גורלניק, ממייסדי הקיבוץ. בשירותה הצבאי שימשה
ככתבת העיתון ״במחנה נח״ל״. בהמשך דרכה פיתחה קריירה ענפה בעיתון ״מעריב״, שכללה כתיבה
ועריכה במגזין ״את״. כתבה למוספי העיתון ובעלת הטור הספרותי ״פרולוג״. בשנים 1994–2005
ערכה את המוסף לספרות של ״מעריב״. ב־1985 פירסמה את ספרה הראשון ״נועה כבר גרה כאן״
(״מעריב״), קובץ רשימות של אם צעירה על חוויית האימהות, שחלקן התפרסמו קודם לכן בגיליונות
כתב־העת ״את״. ספר הילדים הראשון שלה, ״צריף עף ברוח״, יצא לאור ב־1989, ולאחריו ראו
אור ספרי ילדים נוספים. ספרה לנוער, ״מכתבים לעמוס: רומן מכתבים לנוער״, זיכה אותה
בפרס זאב ל״ספרות ילדים ונוער״ ב־2007. בדברי ועדת הפרס נכתב: ״מכתבים לעמוס הוא ספר
מרתק, אמין ומשכנע כאחד, כתוב בשפה פשוטה ובהירה, ספר מעודן המצליח לגעת בנימי נפשם
של צעירים ומבוגרים כאחד״. תירגמה כמה ספרים מאנגלית, בהם: ״יהודים אחרונים בקראלה״ מאת עדנה פרננדס
(2011); ״מחאה משלי״ מאת אלינור ליפמן (2009). ערכה את הספר ״מסעות
בלי קנה מידה״ מאת משה גלעד (2010). ב־2005 יצא ספרה ״אגמים״. הספר מקבץ שבעה־עשר סיפורים
קצרים המשלחים את גיבורותיהם למסעות במקומות שונים בארץ ובעולם, ומציגים אותן במצבי
משבר. אריאלה אופיר (2005) מציעה לקרוא את הספר לפי מונחיה של חנה נוה (בספר ״נוסעים
ונוסעות, סיפור מסע בספרות העברית החדשה״, 2002), ולראות במסעות אלו ״קליפה נרטיבית״, הצופנת בחובה מסע אחר: טעון, אמביוולנטי ובעל אופי מגדרי. הספר נחתם בחלק ייחודי:
״חלון
פנורמי – שתי קריאות בשיר: במקום אחרית דבר״, שמציע שתי קריאות בשיר ״החלון״ מאת דליה
רביקוביץ. קריאות אלה מאירות באור נוסף את עמדתה של המספרת ב״אגמים״, ואת גישתה למחוזות
שמחוץ לארצה. פירסמה גם רשימות וסיפורים באנתולוגיות שונות ובכתבי עת לספרות. כמו כן,
יזמה וערכה את הספר ״העיתונאי שחצה את הקווים״ (2007), קובץ סיפורים קצרים שנכתבו על
ידי בעלי מקצוע מתחום העיתונאות הישראלית. ב־2002 זכתה אדמון בפרס ראש הממשלה ליצירה
על שם לוי אשכול.
