ישראל כהן.
    פרקי אהרן מגד / ישראל כהן. -- תל אביב : עקד, תשל"ו 1976. 
    134  עמ'.
 

    במלאות עשרים וחמש שנים להופעת ספרו הראשון של אהרון מגד, "רוח ימים", נתעורר בי הרצון לחזור ולעיין ביצירתו הסיפורית בת העבר וההווה, כדי לראות את חלקו השריר והקיים בסיפורת העברית החדשה, שהוא אחד מראשי מעצביה. שכן אהרון מגד הוא ציירו של הדור, דורו, דורנו. הוא גדל בתוכו, עמו. ראשיתו כסופר היתה צנועה. התרשם מן ההווי ורשם קווים לדיוקנו. הסתכל בחייו ותיאר בבואתם. ראה אנשים ומאורעות והעלה את צלמם. חש בצער עצמו וביסורי זולתו, ונתן להם ניב. חינוכו הדליק בו משא-נפש, ונרתם להגשמתו. האמין בחברותא, וסיפר קורותיה וסבלותיה. תחילה מלבר ואחר-כך מלגו. פתח בפשוט והמשיך במורכב. תחושתו העמיקה וראייתו נעשתה מפולשת. מה שהיה נראה לו גלוי, נמצא מכוסה בווילון, הטעון הפשלה. שוב לא נסתפק בתיאור רבדי ההווי והנפש העיליים אלא חתר לתחתיים, לשיתין. הגישה האופטימית לאדם ולבעיותיו, המפרשת עצבות וסבל כתבלין לחיים, שתיקונם בחזקת ודאי, נסתגפה בספקנות, שרטט טראגי בה. התנגשות הגיבורים עם התנאים החיצוניים והסביבה והתקווה המאירה לפניהם להתגבר עליהם, הושלמה על ידי התנגשותם עם עצמם, על ידי נפתולי הנפש, וחיפושים ללא מוצא. נושאי הסיפורים שצומצמו באיזור מסויים ובנוף מסויים, ושיוו להם אופי רגיונאלי מובהק, הורחבו וגוונו. גיא-החזיון התפרס. הקיבוץ והמישלט נשתזרו בערי הארץ ובכרכי העולם. חלומות בני המקום התפשטו כדי ממדי אוטופיה אנושית מקיפה.
    גם לשונו של מגד ודרכי עיצובו, שהיו מתחילתן מתוקנות ומכוונות לחמרי החיים ולמסגרת המזומנים לו, נתגבשו ונתגמשו. נעלמה הגנדרנות, המצויה במתחיל, ונסתמנה בו תרבות ההבעה העברית, המהודקת לתוכן, שאינה להוטה אחרי חידושים מרעישים. צורות המבנה של הסיפור, הדיאלוג, התיאור, סממני הכתיבה והרצאת העלילה, עם שהם המשך לשימוש באמצעים הקודמים, הושפעו בינתיים מגינוני הסיפורת המודרנית וחידושיה בעולם. אין הכוונה לומר, שניתן לתחום בבירור תחומי איכות וטיב לפי תקופות, בנוסח: עד כאן כך ומכאן ואילך אחרת; התחומים נכנסים זה לתוך זה. אתה מוצא עליות וירידות בכל תחנה ובתוך כל יצירה מיצירות מגד. אף-על-פי-כן, נכונה בדרך כלל ההבחנה בין הקנקן והיין באספקלריה של המוקדם והמאוחר בסיפוריו, ויש לה על מה שתסמוך. דמותו של מגד, שהיתה מסווגת כאחד מסופרי הפלמ"ח, שייחודה איננו בולט, הלכה הלוך והתגלה כמסַפר שהוויית הדור בארץ מנפנפת בו ומלפפת אותו והוא רואה את עצמו קרוא לתת ניב למוצק ולרופס שבה, למושרש ולפורח באוויר, ולעצבם עיצוב אמנותי. כך הוא מתגלה לכותב הטורים האלה.
    הבה נראה איך היה מהלך הדברים.
[ראשיתו, (עמ' 3־4)]
 

תוכן העניינים:

• ראשיתו (עמ' 3־4)
• "רוח ימים" (עמ' 4־8)
• "ישראל חברים" (עמ' 8־10)
• "חדוה ואני" (עמ' 10־15)
• "מקרה הכסיל" (עמ' 15־26)
• "הבריחה" (עמ' 26־48)
• "החי על המת" (עמ' 48־60)
• "החיים הקצרים" (עמ' 60־83)
• "מחברות אביתר" (עמ' 83־101)
• "על עצים ואבנים" (עמ' 102־118)
• "העטלף" (עמ' 118־130)
• חתימה (עמ' 131־134)

לראש הדף

לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר