אבידב ליפסקר.
    אקולוגיה של ספרות / אבידב ליפסקר. — רמת גן : הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע״ט 2019.
231 עמ׳. – (אופקי מחקר)
    Ecology of Literature / Avidov Lipsker
 

    אקולוגיה של ספרות הוא תחום תיאורטי חדש המבקש להחליף את השיח ההיסטוריוגרפי על ׳הרפובליקה הספרותית׳. האקולוגיה של הספרות מבקשת לפרק את המרכיב האלים שבשיח על מאבקים סגנוניים, על מרידות בממסדים ספרותיים ועל מהפכנות ספרותית, ולהציע מחשבה היסטוריוגרפית חדשה המעלה שאלות במושגיה של האקולוגיה ומעיינת במערכות תרבות משתנות ומתחדשות באמצעות הבנת המשובים הפנימיים שלהן וזיקתן לסביבה שלהן. הספר מגולל את תולדות המחשבה על ׳אקלימים תרבותיים׳ מאז המאה השמונה-עשרה, ומציע את מחשבתו של גריגורי בייטסון על ׳האקולוגיה של הרוח׳ כבסיס למחשבה חדשה על תרבות וסביבה כשלמות אחת. בספר פרק מרכזי המציע מערכת מובנית של מושגים לדיון ב׳גומחות ספרותיות׳, ׳הביטטים ספרותיים׳, מרכיבים קנוניים ומרכיבים ׳שוליים׳ כמכונני מנגנוני היזון ומשוב פואטיים. פרק שלם ייוחד לקריאות אקולוגיות בספרות העברית בהתחלותיה (מ״י ברדיצ׳בסקי) ובגילוייה המודרניים (א׳ אפלפלד).

תוכן העניינים:

• פתח דבר (עמ׳ 9–12)
• פרק ראשון: השיח של המודרניזם על ההיסטוריה של הספרות (עמ׳ 13–43)
  א. השיח החסלני של המודרניזם  (עמ׳ 15–34)
  
ב. השיח ׳האקלימי׳ על המודרניזם העברי (עמ׳ 34–43)
• פרק שני: מוצא השיח האקולוגי על התרבות (עמ׳ 45–80)
  א. השיח ההיסטורי ׳האקלימי׳ על התרבות  (עמ׳ 47–56)
  ב. גרגורי בייטסון והאקולוגיה של הרוח (עמ׳ 57–80)
      מטא־מתודולוגיה  (עמ׳ 57–59)
      התפלגות סימטרית והתפלגות משלימה – מאנתרופולוגיה לפואטיקה  (עמ׳ 59–66)
      הפתולוגיה/המלכוד ב׳קשר כפול־מסר׳ והדגם הלשוני שלהם  (עמ׳ 66–71)
      האקולוגיה של הרוח ושל התרבות (עמ׳ 72–80)
          א. המחשבה על הרוח נתונה בתוך מעטפת גדולה יותר של הבנת היקום (עמ׳ 73–75)
          ב. אקולוגיה של הרוח כרצף של אדם וסביבה (עמ׳ 75–80)
• פרק שלישי: העקרונות ומונחי היסוד של השיח האקולוגי על הספרות (עמ׳ 81–144)
  א. עקרונות השיח האקולוגי על הספרות (עמ׳ 83–103)
      עקרון ההומולוגיות כבסיס מתודולוגי בשיח האקולוגי על הספרות (עמ׳ 83–93)
      עקרון הקינון (עמ׳ 93–99)
      עקרון שוויון הערך של סינכרוניות ודיאכרוניות (עמ׳ 99)
      עקרון הדה־סטרטיפיקציה בשאלות פואטיות־אקולוגיות (עמ׳ 100–103)
  ב. מונחי יסוד של השיח האקולוגי על הספרות (עמ׳ 103–126)
      אקולוגיה ואקוסופיה  (עמ׳ 103–104)
      סביבה ספרותית  (עמ׳ 104–109)
      בית גידול ספרותי – הביטט ספרותי  (עמ׳ 109–110)
      אקלים תרבותי־ספרותי  (עמ׳ 110–113)
      ׳גומחה אקולוגית׳ ו׳אקולוגיות חדשות׳  (עמ׳ 113–123)
      מפות אקולוגיות  (עמ׳ 123–126)
  ג. ׳הטעם הממוצע׳ ו׳אזורי ההיסוס׳ של הטקסט הספרותי (עמ׳ 126–130)
  ד. מה זה ׳נקי׳? או מחשבה ׳אנטי־קינונית׳: אֶקואֶתיקה, אקומיתולוגיה, אקוקריטיציזם והשיח הביקורתי על הספרות (עמ׳ 130–144)
      אֶקואֶתיקה או אֶקומיתולוגיה? (עמ׳ 136–144)
• פרק רביעי: קריאות אקולוגיות בספרות העברית (עמ׳ 145–207)
  א. הסיפור המומצא על מרד ברדיצ׳בסקי וה׳צעירים׳ והאקולוגיה הספרותית שלו (עמ׳ 147–179)
      …ומי בכלל היו ה׳צעירים׳? – השנה הראשונה (1893): להמציא ׳ייסוד׳ (עמ׳ 151–169)
      בְּנֶשֶׁף־בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה? – השנה השנייה (1897): כיצד נפגשים ה׳צעירים׳? (עמ׳ 169–174)
      היסטוריוגרפיה כמסורת של מהפכות (עמ׳ 174–179)
  ב. אקולוגיה של תרבות יהודית בסביבה מתבוללת בסיפורת של אהרן אפלפלד (עמ׳ 179–198)
      הסדק או פרוייקט סימון הגנום היהודי  (עמ׳ 179–188)
      אקלים השִׁיכְחה: האפלה המנחמת של הסדק  (עמ׳ 188–192)
      היחשפות והישרדות באקלים העונשין  (עמ׳ 193–196)
      עידן ההתגלות – השיבה לסדק  (עמ׳ 197–198)
  ג. בזוגות, או חדא בדרא? אקלים של זוגות במחשבה ההיסטוריוגרפית על הספרות העברית בכלל ועל עגנון והזז בפרט (עמ׳ 198–207)


• מקורות (עמ׳ 209–221)
• מפתחות (עמ׳ 223–231)
• תקציר באנגלית

Wikidata –

J9U – 990050406570205171

OCLC – 1091369327

LC – 2019402248

ISBN – 978-965-226-507-4

עודכן לאחרונה: 24 בספטמבר 2021

לראש הדף

לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר