יוסף שביט (שטיינר), עיתונאי, נולד בי״ז בטבת תרצ״ד, 4 בינואר 1934 בווינה, אוסטריה. בהיותו בן שש עלה לארץ עם הוריו. כנער כתב בעיתוני ילדים ונוער. לאחר קום המדינה השלים את לימודיו התיכוניים בלונדון, וכששב ארצה התגייס לצה״ל וערך עיתון בבסיס שבו שירת. לאחר שחרורו פנה ללימודי מדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל החל לעבוד כעיתונאי בעיתון ״דבר״. ב-1960 עבר ל״ידיעות אחרונות״, שם מילא שורה ארוכה של תפקידים: עורך חדשות, כתב בכיר, עורך המדור הכלכלי, ועוד. בשנים 1971-1968 יצא לניו יורק בשליחות מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. בתוך כך סיים לימודי טלוויזיה בבית הספר RCA בניו יורק. אחרי שובו לארץ הוסיף לעבוד ב״ידיעות אחרונות״ עד לפרישתו ב-1988. עבודתו העיתונאית זיכתה אותו פעמיים (1966 ו-1971) בפרס על שם שרה רייכנשטיין מטעם אגודת העיתונאים בתל אביב.
    ב-1995 פירסם את ספרו הראשון, מתנדבים בכחול (הוצאת משרד הביטחון), שגולל את סיפורם של המתנדבים הארץ-ישראלים לחיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השנייה. ב-1997 התפרסם ספרו השני, וידוי גורלי, שאותו כתב עם עמיתו במערכת ״ידיעות אחרונות״, רמי טל. הספר, העוסק בסוד היסטורי הקשור בעלייתו של היטלר לשלטון ומשמש מוקד לתככים של גורמי ריגול בינלאומיים, היה לרב-מכר וזכה בפרס ״ספר הזהב״ מטעם התאחדות הוצאות הספרים בישראל.
    עם פרישתו מעיסוקו כעיתונאי חבר להוצאת קשת, השייכת לסופר רם אורן, ופעל שם כעורך. מהספרים שערך: הבא להורגך מאת יעקב פרי; סערת נפש ומה זאת אהבה מאת יורם יובל; וכן לטרון, המטרה תל אביב, ימים אדומים והשבועה – כולם מאת רם אורן.
    קצב כתיבתו של שביט גבר אחרי פרישתו מ״ידיעות אחרונות״. ב-1998 ראה אור ספרו כדור בראש, ובמרכזו סוכן ביטוח תל-אביבי שמוצא עצמו מסובך בפרשה היסטורית-פוליטית שכמעט וממוטטת עליו את עולמו. ב-2002 ראה אור ספרו משחק כפול העוסק בעובד ״מוסד״, לא צעיר וגם לא בריא, שנאלץ להתמודד לבדו עם התרחשות העלולה לאיים על קיומה של המדינה. גם גיבורו של הספר הבא, תרדמת חורף, שראה אור ב-2003, הוא איש ביטחון קשיש – הפעם גימלאי של השב״כ – שנקרא לטפל בפרשה מורכבת שמעורבים בה רצח, ריגול ותככים בינלאומיים. ב-2004 פירסם את הספר שמועות על רצח, שבו נתקל סוחר עיזבונות במסמך המעיד לכאורה על פרשת רצח המוני שאירעה סמוך לקום המדינה, ופותח בחקירה פרטית החושפת את שורשי הפרשה. ספרו הבא, רצח אופי, ראה אור ב-2007 ועוסק בפרשת מותו המסתורי של קצין משטרה המיועד להתמנות למפכ״ל, ובאמצעותה – ביחסי המשטרה עם הפשע המאורגן וביחסי השוטרים והקצינים בינם לבין עצמם.
    בכתיבתו משתקף ניסיונו העיתונאי הרב, שנוסך בספריו אווירה עכשווית מאוד וכמו-תיעודית ומשווה להם אמינות רבה. האסטרטגיה העלילתית שלו מקפידה, על פי רוב, שלא להיגרר לפתרון המושלם והבנאלי החותם לפעמים ספרי מתח, ובוחרת בסיום שאין בו ערכים מוחלטים של טוב ורע, כי אם תפישה יחסית ואנושית – המעניקה לרוב ספריו עומק פסיכולוגי.

נכתב על-ידי אמנון ז'קונט עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[צילום: חנוך גריזיצקי]

ספריו: