דב סדן.
מכוחו של מקרא : מחברת ראשונה : תריסר חקרי כתובים / דב סדן. --
ירושלים ; תל-אביב : הוצאת ספרים מ. ניומן, תשל"ז.
164 עמ'. Mikoho shel Mikra / Dov Sadan
שלוש הערות
[א]. בהתיצבי עתה, בישע ימין עליון, במחצית דרכי
בין שיבה לגבורות, אמרתי להוסיף ולכנס את נפוצותי, במגילת ספר וספר, ותהי
ראשית-מסתי אחוזה בראשית : אסופת יגיעי בלשון המקרא ולשונותיו, שכבר
הרימותי להם תרומה, בספרי "אבני שפה" (תשט"ז), שבו טרחתי, כמידת כוחי, לבאר
כמה וכמה ממילות המקרא ומטבעותיו מתוך שהתחקיתי על דרך רישומם בהתפתחותה של
לשון הדורות ושביליה, באופן שנראים העליל גלגוליהם וגלגולי גלגוליהם, הן
במזל הקבע הן במזל החליפה לגווני גווניה. מאז נתווספו לי עיונים הרבה,
שנתפרסמו על פני דוכנים שונים, וגם הם באו בינתיים על תוספתם המרובה
והמסועפת. הלכך עלתה על דעתי לקבצם קצתם אל קצתם ולפרסמם ברבים, ותסע עתה
מחברתם הראשונה הכוללת י"ב מחקרים, שנדפסו תחילה, במתכונת צרה יותר בקבצים
וכתבי-עת שונים, הלא הם — מחקרי המרכז לחקר הפולקלור, ספר היובל לפרופ'
יוסף יואל ריבלין ("וימצא בשנה ההיא מאה שערים"); קבצי החברה לחקר המקרא,
ספר לכבוד ר' צבי קארל ("אבי אבי רכב ישראל ופרשיו"); זכרונות האקדמיה
ללשון העברית, למנגנונם של מקראות מדומים ("עלימו אבד כלח"); קובץ "קטיף"
("לעלוקה שתי בנות"); "לשוננו לעם" ("כי הוא זה"; "נתתי אבחת חרב"; "עב
קטנה ככף איש"; "אף ברי יטריח עב") "הפועל הצעיר" ("שכן ארץ ורעה אמונה";
"מביאים דאג וכל מכר");, "אונזער אייגן וואָרט" ("תרבות אנשים חטאים"); ואף
מספרי "חן גריבעלעך" ("הוה גביר לאחיך").
[ב]. כל אלה באו עתה אל הרחבם לצד בדיקת
הפרשנות והבקורת, וביחוד לצד רישומם רב-הפנים, אם לכובד ראש אם לקלותו,
במרוצת מהלכה של הלשון ושימושיה בעל פה (מסורת הטייטש, הדיבור ביידיש,
הדיבור העברי החי) וביחוד בכתב (הספרות — השירה, הפרוזה, ההגות — ואף
העתונות).
אין צורך לומר, כי המקרא מתגלה באלה ובכאלה כמעיין-תמיד המחדש ומוסיף ומחדש
את נהר הלשון, כי זה סודו וקסמו של לשון המקרא: סלע קדומים, שפטישי דור
ודור מתיזים ממנו ניצוציהם על עתרת גווניהם, והוא כמחייך, לאמור: ניצחוני
בני ובני בני. וראה זה פלא: הם, צאצאיו וצאצאי צאצאיו, הם המנצחים, דור דור
וניצוחו, אבל הוא, המקרא — הנצח.
[ג]. ואומר חן חן לאשר סייעוני בהוצאת הספר —
קרן תל-אביב לתרבות וספרות, מרכז התרבות של הסתדרות העובדים, ולאשר
עודדוני, ריעי ר' ישעיהו אברך, והמו"ל ידידי ר' מרדכי ניומן שנטל עליו,
מחביבות המקרא, בשנת גבורותיו, משאו זה, ואפרד בדבר התקוה הקשורה בלבי:
המשך יבוא.
