דודו ברק (דוד וילד) נולד בירושלים, בכ"ו בשבט תש"ח, 6 בפברואר 1948. ילדותו עברה עליו בעיר הולדתו, סיים את בית הספר התיכון בחולון.
למד טלוויזיה בניו יורק והשלים תואר ראשון בספרות עברית, פולקלור, אמנות
וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים. עבד שנים רבות כעורך תוכניות מוזיקה
ברדיו. ברק פרסם שבעה קובצי שירה ובמקביל חיבר גם פזמונים רבים שהולחנו
וזכו למבצעים מוּכָּרים, להקלטות ולהצלחה רבה. כן כתב שלושה ספרים לילדים.
בספר שיריו הראשון, איש הבשר איש החלב (הקיבוץ המאוחד,
1977), ניכרות התכונות שיאפיינו את שיריו גם בהמשך: השירים כתובים בלשון
עשירה ויפה, הנוטה למשלב גבוה ולמילים נדירות, תוך שימוש נרחב באמצעים
פואטיים וריתמיים כגון חריזה, אליטרציות ופסיחות. ברק מרבה להשתמש גם
באלוזיות ובציטוטים מהמקורות היהודיים ומשירי משוררים ידועים. היופי הוא לא
רק מאפיין סגנוני אלא גם נושא מרכזי ביצירתו, לצד נופי הארץ ואהבת נשים –
נושאים שגם הם קשורים בשיריו ליופי. המבקרים ציינו לחיוב את יפי השירים,
עושרם הלשוני והמוזיקליות שלהם, אך גם מתחו ביקורת על הניתוק מהחיים
ומהמציאות ועל הדגש המופרז על יפי הסגנון.
ספרו הרביעי, אימת הריק (1983), שונה מהספרים שקדמו לו.
הספר נכתב לאחר מלחמת לבנון ועוסק במוות ובשכול. ספרו השישי, פולין בין
פאר לאפר: מסע למחוזות חפץ (1986), מתעד מסע למחנות ההשמדה בפולין.
בספרים אלה סגנונו העשיר של ברק משתלב בפאתוס של האבל, הכאב והזיכרונות. באהבה,
מחילה, פיוס (1989) שב ברק לכתוב שירי אהבה יפים. באותה שנה יצא לאור
ירושלים, בו כונסו מחדש שירים שכתב על העיר במשך השנים. דודו ברק
הוא חתן פרס ראש הממשלה (1988), ופרסים על מפעל חיים מאקו"ם (2008)
ומאוניברסיטת בר-אילן (2012).