איל מגד,
סופר, משורר ומתרגם,
נולד בכ״ד באב תש״ח, 29 באוגוסט 1948 בניו יורק וגדל בתל אביב. למד בבית חינוך ע״ש א״ד גורדון וב״תיכון חדש״. עם סיום לימודיו (1966) התגייס ושירת ככתב צבאי ב״גלי צה״ל״. לאחר השחרור למד פילוסופיה ותולדות האמנות לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. בשנים
1972–1988 עבד כעיתונאי בדבר ובעל המשמר ופירסם מאמרים בענייני ספרות וספורט בעיתונים
ידיעות אחרונות, מעריב, הארץ, כותרת ראשית ומקור ראשון. נשוי לסופרת
צרויה שלו. מתגורר בחיפה.
פרסומו הראשון היה השיר ״חיפה״ במשמר לילדים (1958). שיריו הראשונים קובצו בספר הביכורים
פארק עדן (עקד, 1972), המשרטט את התחושה העגמומית שמקורה בהבנה שאת הנעשה אין להשיב. זהו תיעוד של רגעי היטלטלות בין המציאות לבין החלום, המתגלה כמפלט של חסד.
בספרו בחזרה לאושר (1989) מוזמן הקורא לטיול במחוזות האושר של עולמות קסומים. שירי הקובץ ממזגים מראות ממשיים, השאובים מזיכרונות ילדות ומקריאת ספרים, עם תמונות צבעוניות שמקורן בדמיון ובחלומות.
ספרו קְרַפָּה (1990) הוא למעשה פואמה העוקבת אחר מסע אודיסיאי, נפשי וגיאוגרפי, של המשורר אל עצמו. דומה כי רק התרחקות מביתו מאפשרת לו לגלות את צפונות נפשו. באחוזה נידחת באירלנד הוא מיישיר מבט אל חולשותיו, מעניש את עצמו על מחדליו:
״סידרתי לי ריצוי תקופה בארץ גזרה״. בלשון פרוזאית מוצעת כאן התעמקות מתוך בשלות והשלמה, המובילה להתוודעות מפוכחת:
״אבל במציאות הנוכחית, כשהזמן מחולק לטבלות ייאוש, לא תועיל הכאה על חטא, או חרטה״. נקודת האור היחידה כמעט היא בהשראה המאפשרת יצירה – ההתחברות החופשית לטבע, שאותה אפשר להשיג מתוך התבוננות בקרפה, הכלב.
ספר הפרוזה הראשון שכתב הוא ברברוסה (כתר, ״צד התפר״, 1993), רומן בשני קולות: גבר ואישה מנסים לשחזר סיפור אהבה, כשברקע שתיים מהרפתקאות המלחמה השאפתניות ביותר בהיסטוריה: ניסיונו של היטלר לכבוש את רוסיה ומסע הצלב של פרידריך ברברוסה לכיבוש ירושלים. במרכז הספר נדון הקשר הטעון בין אהבה למלחמה. הרומן
חסד נעורייך (1999, תורגם גם לגרמנית ב-2005) מתאר מהפך בחיי מורה מרדן, המסיים פרשה ארוכה של נישואים אומללים, נכנס לקשר רומנטי עם תלמידה ובורח איתה לאי אקזוטי. אלא ששם, הרחק מהעולם המוכר, מתנגשות זו בזו הציפיות של הגבר המבוגר והספקן ואלה של הנערה הנועזת ותאבת החיים. שם אמנם היצרים משתחררים, אך קשה להבדיל בין יצר המין ליצר ההרס, בין פחדים מן העתיד לזיכרונות העבר, בין סכנה העולה מבפנים לזו האורבת בחוץ. במרכז ספרו
חיי עולם (2001) ניצבת דמותו של מהנדס תשתיות ישראלי המסתבך בפרשת שוחד ומוצא מפלט בנסיעה לקובה. העלילה מגוללת את ההתעוררות הנוצרית-משיחית שאוחזת בו, על חיבוטי הנפש הכרוכים בה. האור השחור (2002) הוא רומן על גיבור המחפש מפלט מעברו ומעצמו בחיקן של שלוש נשים; מחפש את שרידי היהודים בארצות המנסות לטשטש את קיומם. זהו מסע אל עולם שהזיכרון, הערגה והסיוט נפגשים בו שוב ושוב. ברומן סודות ובגידות (2003, הוצאה חדשה של
סודות מונגוליה), מוצגת דמותו של מהגר עשיר והרפתקן שהגיע לישראל מרוסיה אחרי המהפכה וירד מנכסיו. הוא אינו מוצא את מקומו, לא במשפחתו ולא בארץ החדשה.
ארץ אשה (2006) הוא רומן המשלב בין ההיסטוריה של המחבר להיסטוריה של המדינה. הקיום האישי, כמו גם הלאומי, מצריכים התמודדות עם ההדחקות של הילדות. הרומן שוזר את הארץ ואת האישה כמשקפים את נופי נפשו של המחבר. זוג (2008) היא יצירה הגותית המורכבת מ-286 קטעי וידוי קצרים. מושג האהבה, הזוכה למגוון עשיר של דימויים, נפרש כאן כמפה אוניברסלית. הספר עוקב אחר הגבר הנתון בתלות אובססיבית באישה, המועצמת לממד דיקטטורה כובשת. הוא מתייסר בפחד נטישה קמאי, הדוחק אותו להרהורים מיסטיים. מיצירתו של מגד עולה לפעמים כי הדרך היחידה המאפשרת התבוננות מפוכחת במציאות הקיומית היא באמצעות הסתלקות. כך הופך מושג ה״נסיעה״ לכלי תיעודי של מצבים קונקרטיים מנקודת מבט מרוחקת, המיטיבה לחשוף לבטים של דמויות המקלפות מעליהן את מנגנוני ההגנה. דומה כי רק התמודדות אמיצה עם ההדחקה עשויה לספק פתרון למצוקות הנפש. זו כרוכה לרוב בנושא מלחמת המינים. מדובר במתיחות עזה הנובעת מהאופי הטוטלי של תפישת הזוגיות. בסגנון כתיבה ישיר וחושפני משורטטות פרשות יחסיהם של הגיבורים עם הנשים בחייהם, ולצדן מובעים, בלשון מדודה ומדויקת, הרהורים הגותיים מתוך עיסוק ביהדות ובנצרות. בתוך כך נשזרות מחשבותיו של הסופר על מלאכת הכתיבה ועל מקומה בחייו, המתנהלים מתוך נטייה להיבדלות ולמרדנות. ספריו הנוספים – קצה, שירים (1975);
סוף הזיכרון, שירים (1976); חצרות, שירים (1979); שלוש שנים, שירים (1983);
מתחת לשטיח הכחול, שירים (1985); סערת אסתר, שירים (1986); גמר הגביע, סיפורים (1988);
אשת הקמיקזה, רומן (1995); סודות מונגוליה, רומן (1997); איך לחיות, רומן (2010);
סוף הגוף, רומן (2012);אושרליה (2016), שמספר על גבר שנושא לבקר את בנו ואת בת זוגו לשעבר באוסטרליה. ספרו האחרון עד כה הוא
חיים שנעזבו (2020), בו מתחקה איל מגד אחר יחסיו עם הוריו, הסופרים
אהרן מגד ואידה צורית.
מגד
תירגם משירתם של רוברט לואל, תאודור רותקה, צ'רלס סימיק ואחרים. זכה פעמיים בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1989, 2004).
בשנים האחרונות מפרסם מגד מאמרים בעיתון הארץ שבמרכזם האכזריות כנגד בעלי החיים בתעשיית הבשר ובהם הוא קורא לטבעונות.
איתן, מרים. המין היא הנפש. עתון 77,
גל' 185 (סיון תשנ״ה, יוני 1995), עמ' 10.
מלמד, אריאנה. לא מספיק להגיד, צריך גם לספר. העיר,
ג' באייר תשנ״ה, 3 במאי 1995, עמ' 71.
שץ, אבנר. מרגש באופן בלתי סבוני
בעליל. הארץ, י״ג באלול תשנ״ה, 8 בספטמבר 1995, עמ' ב 8.
על ״סודות מונגוליה״
בלום, הילה. ״עשיתי לי את החיים יותר קשים״. ידיעות אחרונות,
המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י״ד באדר א' תשנ״ז, 21 בפברואר 1997, עמ' 29
<ראיון עם המשורר והסופר איל מגד>
כץ, אבי. לסכן את העתיד הלאומי כדי למשוך אשה. הארץ, תרבות וספרות,
ב' באייר תשנ״ז, 9 במאי 1997, עמ' ד 2
לוין, אסף. היו לו חיים והוא אפילו לא ידע. הארץ, מוסף ספרים,
גל' 219 (ל' בניסן תשנ״ז, 7 במאי 1997), עמ' 6
נבות, אמנון. מראה מעל הגשר. מעריב,
מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ו באדר ב' תשנ״ז, 4 באפריל 1997, עמ' 31
שלו, צרויה. טיפול זוגי. ידיעות אחרונות, 24
שעות, כ״א בסיון תשס״ח, 24 ביוני 2008, עמ' 6 <הסופרת צרויה שלו משוחחת בראיון
עם בעלה: אייל מגד, בעקבות ספרו ’זוג’ והקשר לחייהם ולזוגיותם>
על ״איך לחיות״
בן, מנחם.חשופים.מעריב, תרבות - ספרות, כ״ה בניסן תש״ע, 9 באפריל 2010, עמ' 23.
גלסנר, אריק. כבר היינו שם. אז מה.
מעריב, תרבות מעריב, ט' באייר תש״ע, 23 באפריל 2010, עמ' 20.