תנחום אבגר נולד בכ״ד בסיון תש״ו, 23 ביוני 1946 בקרלובי וארי (קרלסבד)
(כיום ברפובליקה הצ׳כית). בגיל שלוש עלה ארצה עם משפחתו והתגוררו ברמת־גן. כותב ומפרסם מסוף שנות השישים. ספרו הראשון, ירוק מעצלותי, ראה אור ב־1979 (ארלית). שיריו שזורים הומור דק. מודעותו הלשונית מפותחת רב־שכבתית, מפתיעה ופרובוקטיבית. כותב שירים שצורתם הרהורים אפוריסטיים קטנים, אך מאחורי סתמיות הביטוי המדומה מסתתרת תוקפנות. בחלק מהשירים בועט במוסכמה כי השיר הוא יצירה מתחום הלב. הוא מפגין זאת במיוחד בספרו השלישי,
החום המיוחס (1985), בשירים הבנויים על תחכום ולא על הבעה רגשית. הוא מסרב להשתמש במצוקות אישיות, לבד ממצוקת האיש הכותב.
לאורך ספריו עוברים שני קווים מקבילים שלעתים חורגים ונפגשים: קו אחד הוא מצבו של ״האני השר״ – הגבר, והקו השני הוא מצבה של האישה. לאישה משויכים אופטימיות ועוצמה. רוחו של הגבר מאוימת, חסרת מנוחה ועצבה. האישה מייצגת את היסוד האקטיבי, החושני, מול הגבר המייצג את היסוד הפסיבי, הנסגני. שני היסודות משלימים זה את זה כשמגעם חמקני, רומזני, כרוך ביופי, בחום, בהומור, בחמלה ובמרירות. כתב גם סיפורים קצרים, שהתפרסמו בכתבי העת כרמל וקשת החדשה.
תנחום אבגר נפטר בי״ג בתשרי תשע״ו, 26 בספטמבר 2015 לאחר
מחלה קשה. הותיר אחריו את אשתו לאה, בת ושלושה נכדים.
