פרופ' אמנון רובינשטיין נולד בתל אביב ב-1931, וגדל במשפחה בעלת מודעות חברתית ופוליטית גבוהה. "ספגתי את האווירה הזאת, ומגיל צעיר רציתי לתקן את העולם ולמנוע עוול", הוא נזכר. לאחר שירותו הצבאי כקצין בחיל התותחנים פנה ללימודי משפטים, כלכלה ויחסים בין-לאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. "התרשמתי מהיקף הבעיות שעולם המשפט עוסק בהן, בין השאר בעיות חברתיות ולאומיות", הוא מסביר. את התמחותו בעריכת דין עשה בפרקליטות המדינה ואצל עורך הדין חיים צדוק (לשעבר שר המשפטים). בעבודת הדוקטור שעשה בלונדון, בבית הספר לכלכלה (London School of Economics), עסק רובינשטיין במשפט מינהלי ובחן את חוקיותן של החלטות שונות ואת סמכויותיהן של רשויות לקבל החלטות. "מהרגע הראשון נמשכתי למשפט הציבורי וידעתי שאעסוק בזכויות אדם ובנושאים חברתיים אחרים", הוא מספר. אוניברסיטת אוקספורד פרסמה את הדוקטורט שלו בספר. עם שובו לארץ מונה רובינשטיין למרצה בשלוחה של האוניברסיטה העברית בתל אביב, שהפכה כעבור שנים אחדות לאוניברסיטת תל אביב. רובינשטיין היה הדיקן הראשון של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה הצעירה של תל אביב, והנהיג בה חידושים רבים כמו שיתוף התלמידים בענייני הפקולטה, שילוב מקצועות מודרניים ומקצועות בין-תחומיים בתכנית הלימודים ומעורבות הסגל והסטודנטים בענייני ציבור. בתוך כך המשיך בעבודה מחקרית נמרצת. באחת מעבודותיו החשובות היה רובינשטיין הראשון לקבוע כי לכנסת סמכות לחוקק חוקי יסוד, ואף חוקה, ולבית המשפט סמכות לבטל חוקים שאינם עולים בקנה אחד עם החוקה. רובינשטיין הרבה לעסוק במחקריו בנושאים חברתיים, ציבוריים והיסטוריים, ובהם אופייה של מדינת ישראל, מעמדו המשפטי של חוק השבות וזכויות האזרח של ערביי ישראל. כדי לתרגם את השקפותיו בעניינים אלו לשפת המעשה הקים עם חברים מהפקולטה למשפטים את תנועת "שינוי" בגלגולה הראשון. "הדחיפה להקמתה הייתה התחושה שאחרי מלחמת יום הכיפורים אין אחריות מיניסטריאלית ואין מי שייתן את הדין על המחדל שכמעט המיט עלינו חורבן", אומר רובינשטיין. "היו אז הרבה תנועות מחאה, אבל הערכתי שמחאה בלי כוח פוליטי תהיה חסרת משמעות". הוא עזב את משרתו באוניברסיטה כדי לעמוד בראש התנועה הקטנה, החוץ-פרלמנטרית, וגם בה הנהיג חידושים. "היינו המפלגה הראשונה שקיימה בחירות פנימיות", הוא מספר. לפני הבחירות ב-1977 חברה "שינוי" לרשימתו של הרמטכ"ל לשעבר, יגאל ידין, והרשימה המאוחדת – ד"ש – נכנסה בסערה לכנסת התשיעית, עם 15 מושבים. ד"ש התפרקה כעבור זמן קצר, אך רובינשטיין, שצבר מוניטין של פוליטיקאי ישר ושל איש עקרונות, נבחר לכנסת שבע פעמים ברציפות. רובינשטיין היה חבר כנסת 25 שנים, ומילא תפקידים פרלמנטריים רבים: היה יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת הכלכלה, ועדת האתיקה והוועדה לביקורת המדינה, וכן חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת חוקה, חוק ומשפט, בוועדת הכספים ובוועדת הכלכלה. הישגו הגדול בכנסת הוא העברתם של חוקי היסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק" (1992). "החוקים האלה מבטאים את הרעיון שזכויות אדם עומדות מעל חקיקה רגילה ומעל משא ומתן קואליציוני", הוא אומר. "העברתם הייתה מהפכה חוקתית". ב-1984 מונה רובינשטיין לשר התקשורת, והנהיג כמה רפורמות בתחום, בהן הקמת הטלוויזיה המסחרית והטלוויזיה בכבלים, הקמת הרדיו האזורי, הקמת תשתית טלפונים והפיכת "בזק" לחברה מסחרית. לאחר מכן היה לתקופות קצרות שר המדע ושר האנרגיה, וב-1994 מונה לשר החינוך. "זאת הייתה פסגת עבודתי המיניסטריאלית", הוא אומר. "הנהגתי רפורמות רבות במשרד, והחשובה שבהן היא הקמת רשת המכללות האקדמיות". במשך כל שנות פעילותו הפוליטית המשיך רובינשטיין לפרסם ספרים, מחקרים ומאמרים בעיתונים "הארץ" ו"מעריב" ובעיתונים חשובים בעולם. הוא מרבה לכתוב על המשפט הישראלי, על ההיסטוריה של ישראל ושל הציונות ועל החברה הישראלית. ספרו על המשפט החוקתי בישראל (עם דוקטור ברק מדינה), שיצא לא מכבר במהדורה שישית, הוא ספר היסוד בתחום. בספרו "ישראל ומשפחת העמים" הוא מנתח (עם דוקטור אלכס יעקבסון) את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מבחינה משפטית, היסטורית ופילוסופית. כמו כן הוא פרסם שני רומנים. ספריו ומחקריו צוטטו רבות בפסיקות בית המשפט העליון. לאחר שהתפטר מן הכנסת מונה רובינשטיין לדיקן בית הספר למשפטים במרכז הבין-תחומי בהרצליה. "חשוב לי להיות בקשר עם הדור הצעיר ולהעביר לו ידע וערכים וגם את השקפת העולם שלי - לא בהטפה, אלא בהעלאת נושאים לדיון", הוא אומר. "חשוב לי להסביר לתלמידיי שאין סתירה בין מדינה יהודית למדינה השומרת על זכויות האדם ועל עקרון השוויון. השמירה על העקרונות האלה היא אחד מתפקידיהם של המשפטנים". פרופ' אמנון רובינשטיין זכה בפרס ישראל לחקר המשפט לשנת תשס"ו.
[מקור: אתר פרס ישראל של משרד החינוך, גף פרסי ישראל]
[מקורות נוספים: גרנות, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, אתרו של אמנון רובינשטיין, ויקיפדיה]

ספריו:

• השמיכה : סיפורים מחוברים ונפרדים בגוף ראשון יחיד (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תשס"ה 2005)
• כביש מספר חמש (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תשס"ו 2006)
• הים שמעלינו (ירושלים : שוקן, תשס"ז 2007)
• כניסה נפרדת (אור יהודה : כנרת, תשס"ט 2009) <עריכה - עלמה כהן-ורדי>
• אהבות אסורות (אור יהודה : זמורה-ביתן, תשע"א 2010) <עריכה - עלמה כהן-ורדי>

ספריו בעניני חוק, משפט ופוליטיקה:

• המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (ירושלים ותל אביב : שוקן, תשכ"ט) <הופיע בשש מהדורות מורחבות; המהדורות החמישית והששית בשיתוף ברק מדינה; מהדורה ששית תחת הכותרת "המשפט החוקתי של מדינת ישראל" הופיעה בתשס"ה 2005.>
• כאן, עתה : מאמרים, כתבות סאטירות (ירושלים ותל אביב : שוקן, תש"ל 1969)
• אכיפת מוסר בחברה מתירנית (ירושלים ותל אביב : שוקן, תשל"ה)
• להיות עם חפשי (ירושלים ותל אביב : שוקן, תשל"ז)
• מהרצל עד גוש אמונים ובחזרה (ירושלים : שוקן, תש"ם 1980)
• נסיון פוליטי מסוים (ירושלים : עידנים, תשמ"ב 1982)
• מהרצל עד רבין והלאה : מאה שנות ציונות (ירושלים : שוקן, תשנ"ח 1997)
• דעת יחיד : דברים בכתב ובעל-פה 1960־2001 (ירושלים : שוקן, תשס"א 2001)
• ישראל ומשפחת העמים : מדינת לאום יהודית וזכויות האדם (ירושלים : שוקן, תשס"ג 2003) <בשיתוף עם אלכסנדר יעקובסון>
• באין ממשלה : איך לתקן את קלקולי המשטר (אור יהודה : זמורה, ביתן, תשע"ב 2012) <בשיתוף עם אדם וולפסון>  <עריכה - מיכל שוורץ>
• סדקים באקדמיה : חופש אקדמי, עצמאות האוניברסיטה, מעמד הסטודנט והזכות להשכלה גבוהה (שריגים-ליאון : נבו ; אור יהודה : דביר, תשע"ד 2014) <בשיתוף יצחק פשה>

על המחבר ויצירתו:

• אתר הבית של פרופ' אמנון רובינשטיין
• שיחה בין דן מרגלית ואמנון רובינשטיין על אהבות אסורות (חלק ראשון)
• שיחה בין דן מרגלית ואמנון רובינשטיין על אהבות אסורות (חלק שני)
• אהבות אסורות באתר