יוסי שריד (שניידר), מדינאי ומשורר. נולד ברחובות בכ״ב תשרי תש״א, 24 באוקטובר 1940.
שירת בצה״ל בחיל התותחנים, בעל תואר שני במדעי המדינה ובסוציולוגיה מבית הספר החדש למחקר חברתי בארצות הברית (New School of Social Research). היה חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה, רצ ומרצ. כפוליטיקאי היה ידוע בעמדותיו השמאליות בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בנוסף לתפקידים השונים שמילא בפוליטיקה הישראלית מאז היה בן עשרים וארבע, ובהם שר החינוך, היה מורה לאזרחות בקריית שמונה ובשדרות. מאז פרישתו מהכנסת החל לפרסם טורי דעה בהארץ. בשנים
2007–2009 כיהן כיו״ר פרס ספיר.
שריד
הוציא שישה ספרים: פגישה במקום אחר: שירים (מחברות לספרות, 1961), שראה אור בהיותו בן עשרים ואחת;
זה הניתוח שלי (2004), אוטוביוגרפיה חושפנית שכתב בעקבות ניתוח להסרת גידול שפיר;
שירים: 2003–2005 (2005), שאותו ערך חוקר הספרות פרופ' דן מירון; פפיצ'ק: הוא לא ידע את שמו (2006), שבו גולל את סיפורו של פיטר גרינפלד-קליינמן, ניצול שואה שעונה על ידי מנגלה;
לפיכך נתכנסנו (2008), שבו פרושים עשרים מונולוגים בדויים מפי עשרים דמויות, דמיוניות ולא-דמיוניות, המספרות על המתרחש במדינה בעשרים השנים הראשונות להקמתה;
שירים אחרי (2010), קובץ שיריו השלישי שעוסק במוות, חרטה, חשבון נפש ופרֵדה.
ישראל זמורה, עורך הוצאת מחברות לספרות, שפירסמה את ספרו הראשון של שריד, כתב על כריכת הספר כך:
״יוסף שריד הוא משורר עברי, בעל 'אני', בעל צביון אישי, בעל לשון עברית שיש לה דופק, שאינה בועטת במסורת, אם כי גם אינה משועבדת למסורת, ואדרבא – מחדשת חידושים, מרכיבה טעמים חדשים 'מודרניים״'. על
לפיכך נתכנסנו כתב גבריאל מוקד ב-2008 ש״הוא מסמך ציבורי-פוליטי מהמעלה הראשונה״ וש״יכולתו של שריד בתחום המסה האינטלקטואלית אינה נופלת אפילו ממיטב המסות של עמוס עוז וא״ב יהושע״. שיריו של שריד פורסמו גם בכתבי עת שונים, ובהם
כיוונים חדשים, משיב הרוח, עלי שיח ועכשיו.
יוסי שריד נפטר בכ״ב בכסלו תשע״ו, 4 בדצמבר 2015. היה נשוי לדורית, אב לשלושה
(ביניהם עו״ד והסופר ישי שריד) וסבא לנכדים.
ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. שיחה עם מנהיג.
הארץ, תרבות וספרות, ל' בשבט תשנ״ז, 7 בפברואר 1997, עמ' ד 2.
ויץ, יחיעם. יוסי, ילד שלי מוצלח. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ט״ז בשבט תשנ״ז, 24 בינואר 1997, עמ' 28.
לוי, גדעון. רפרוף מרתק. הארץ, מוסף ספרים, גל' 208 (י״ב באדר א' תשנ״ז, 19 בפברואר 1997), עמ' 4.
רוזנטל, רוביק. רמזים לפתרון חידת שריד.
מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ט״ז בשבט תשנ״ז, 24 בינואר 1997, עמ' 31.
מאמרים:
[אברהם-איתן, חלי]. שירת הברבור
: ריאיון עם יוסי שריד על שירתו ועל ספר הפרוזה ״לפיכך נתכנסנו״.
שבילים, גל' 3 (אייר-סיון תשס״ט, מאי-יוני 2009), עמ' 69־77.
גרנות, משה. שירים ואירוניה, גם אירוניה עצמית.
מאזנים, כרך ע״ט, גל' 3 (אלול תשס״ה, ספטמבר 2005), עמ' 27־28.
הופמן, חיה. ״רציתי להיות משורר ופרופסור״. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - ספרות, כ״ה באייר תשס״ה, 3 ביוני 2005, עמ' 28
<ראיון עם יוסי שריד בצאת ספר שיריו>
שחורי, דפנה. יוסי שריד: ״יש בי חרטה על כך שלא כתבתי יותר״. עתון 77, גל' 303 (תמוז-אב
תשס״ה, יולי-אוגוסט 2005), עמ' 15־17 <ראיון עם יוסי שריד בצאת ספר שיריו>
על ״פפיצ'ק״
באומל, יהודית. בעזרת השם. מקור ראשון, השבועון, כ״ז בטבת תשס״ו, 27 בינואר 2006, עמ' 21־22.