יליד ירושלים, בן להורים יוצאי מונַסטיר (ביטולָה), מקדוניה, שאבות אבותיהם נתיישבו בה אחרי גירוש ספרד. התחנך בתלמוד-תורה "בית אהרון". את בחינות הבגרות השלים באופן אקסטרני אחרי שירותו הצבאי. בוגר האוניברסיטה העברית במקצועות ספרות ומקרא ומוסמך מטעמה לחינוך. עסק בהוראה בבתי-ספר תיכוניים בירושלים וכן שימש מדריך למורים מטעם בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית. בשנים 1972־1974 היה בשליחות מטעם הסוכנות היהודית בסנטיאגו דה צ'ילה, שם ניהל את בית הספר היהודי ע"ש חיים וייצמן. שימש מרצה במילואים במסגרת יחידת קצין חינוך ראשי. לימד מקרא, ספרות ופילוסופיה במקסיקו סיטי, בסמינר למורים של ועד החינוך היהודי. הוא חבר באגודת הסופרים ושימש בה שש שנים בוועד הארצי שלה. ב-1995 שימש יו"ר הנהלת בית הסופר בירושלים. הוא גם חבר מועצת הרשות הלאומית לתרבות הלאדינו. סיפוריו נתפרסמו בבמות ספרותיות שונות. סיפורו הראשון 'פרחים על קברו של המורה לתנ"ך' פרסם במוסף הספרותי של 'דבר' ב-1967. אורציון ישי זכה בפרסים ספרותיים שונים: ב-1978 זכה בפרס על-שם פרננדו חַנו לספרות ארץ-ישראלית חדשה מטעם יהדות מכסיקו, סיפורו 'צבעונים' זכה בפרס מיוחד מטעם משרד החינוך והתרבות ב-1980. הוא זכה בפרס ראשון בתחרות מספרי סיפורים בנושא "שלושת אלפים שנה לירושלים" ב-1996 ובפרס ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול בשנת 2000. בנוסף על סיפוריו פרסם אורציון ישי ספרי עזר ללימוד התנ"ך לבחינות הבגרות. אורציון ישי נפטר בירושלים בא' בחשון תשע"ד, 5 באוקטובר 2013.
[מקורות: ויקיפדיה, גרנות, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים]
[צילום: הרצל חקק]

ספריו: