תמר וולף־מונזון.
    בהיר וגבוה כזֶמֶר : יעקב אורלנד : פואטיקה, היסטוריה, תרבות  / תמר וולף־מונזון. – באר־שבע : מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות, קריית שדה בוקר, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, תשע״ו 2016.
    512 עמ׳.
    Ya׳acov Orland : poetics, history, culture / Tamar Wolf-Monzon

    יעקב אורלנד הוא מעמודי התווך של השירה העברית במאה ה-20 ומפעלו הספרותי שזור בחיי התרבות הארץ־ישראלית למן תקופת היישוב ועד לאחר הקמת המדינה. יצירתו ענפה ומרובת־פנים, ובכללה שירה לירית, שירי זמר, מחזות, תרגומים בסוגות שונות, כתיבה לבימה הקלה וכתיבה לילדים. תמר וולף־מונזון מסמנת בה אבני דרך ועוקבת אחר צומתי מפתח בביוגרפיה היוצרת של המשורר, מתוך קֶשֶב לתדרים השונים שבהם כתב ולשיח הפנימי שמתקיים ביניהם.
    לצד תרומתו של הספר לשדה המחקר הספרותי הוא מאיר היבטים חדשים בחיים התרבותיים של תל אביב המנדטורית ובחבורות הספרותיות ׳יחדיו׳ ו׳מחברות לספרות׳, שבתוכן פעל אורלנד. הספר בוחן את השפעתם של שירי הזמר על התגבשותו של האתוס הציוני בפרק הזמן שבין תקופת היישוב להקמת המדינה. דרך שירי העת והעיתון של אורלנד, שהתפרסמו בקביעות בעיתונים ׳הדור׳ ו׳חיפה העובדת׳ ודרך סקירת עבודתו כעורך המדור הספרותי של השבועון ׳אשמֹרת׳ מוארת היצירה הפיוטית והפוליטית בעיתונות ארץ ישראל בשנות החמישים. בחינת המערכונים והפזמונים שכתב אורלנד למטאטא, ללי־לה־לו ולבמות נוספות, ומעקב אחר מחזות העם מרובי המשתתפים שכתב וביים לאירועים בעלי משמעות לאומית, מאפשרים להתחקות אחר התפתחותה של הבימה הקלה בארץ, לפני קום המדינה ולאחריה.
    ספר זה הוא מונוגרפיה ראשונה מסוגה על אורלנד, שדנה בכל קורפוס יצירתו ובכלל זה יצירותיו שבכתב יד. המונוגרפיה מושתתת על חומרים ראשוניים שנאספו מארכיונו של המשורר באוניברסיטת בר אילן ומארכיונים בתחומי הזמר העברי, השירה העברית והתרבות העברית.

תוכן העניינים:

• פתח דבר (עמ׳ ט–יב)
• תודות (עמ׳ יג–יד)
• פרק ראשון: טטייב, קישינב, מגדל, ירושלים (עמ׳ 1–41)
      ילדות מוקדמת (עמ׳ 1–9)
      פלוגת מגדל של גדוד העבודה (עמ׳ 9–12)
      פלוגת החוצבים בירושלים (עמ׳ 12–17)
      בין הנוער העובד לסטודיה של הבימה (עמ׳ 17–28)
      ביכורי שירתו של אורלנד בעיתונים ׳במעלה׳ ו׳דבר׳ (עמ׳ 29–33)
      ׳היצירה הגדולה על הנוער העובד׳ (עמ׳ 33–35)
      תקופת הנעורים – סיכום ביניים (עמ׳ 35–41)
• פרק שני: ׳הייתי אילן בגופי׳ – ׳אילן ברוח׳ על רקע תקופת לונדון (עמ׳ 42–82)
      האקדמיה המלכותית לדרמה בלונדון (עמ׳ 45–48)
      ׳עֵין הַשֶׁמֶש הֵם הַחֲיִים וְהַחֲיִים אַהֲבָה הֵם׳ (עמ׳ 48–80)
      אורלנדו ורוזלינד ביער ארדן (עמ׳ 80–82)
• פרק שלישי: שירי הזמר של אורלנד ומקומם בתהליכי התגבשותה של החברה היישובית בארץ־ישראל (עמ׳ 83–142)
      הגיוס לצבא הבריטי (עמ׳ 86–91)
      שירי המאבק והמרי של אורלנד וזעירא במלחמת העולם השנייה (עמ׳ 91–120)
      ׳אלף הזמר אתלה לך מגן׳ – זמר של אהבה (עמ׳ 120–128)
      קווי מתאר לשירי הזמר של אורלנד בשנות השלושים והארבעים (עמ׳ 128–142)
• פרק רביעי: ׳הסתכלות ב״קנקן״ – על החיים התרבותיים בתל־אביב המנדטורית (עמ׳ 143–194)
      בתי הקפה בתל־אביב המנדטורית (עמ׳ 146–161)
      חבורת ׳מחברות לספרות׳ (עמ׳ 161–176)
      ׳ח״י שירים לרֵע׳ – יחסי אורלנד ואלתרמן (עמ׳ 177–183)
      ׳שירה ולבטיה׳ – ׳שירים על עיט ועל יונה׳ (עמ׳ 184–194)
• פרק חמישי: היצירה הדרמטית ועבודת התרגום (עמ׳ 195–287)
      הטקסט התנ״כי, הסצנה הדרמטית והמלחמה (עמ׳ 198–201)
      הפואמה ׳חנה׳לי מדורוהוי׳ (עמ׳ 202–216)
      בתוככי ירושלים הנצורה (עמ׳ 217–218)
      שליחות בדרום־אפריקה (1951–1952) (עמ׳ 219–225)
      ׳יוהנה הקדושה – ז׳אן ד׳ארק׳ בתאטרון הקאמרי (עמ׳ 225–227)
      ׳העיר הזאת׳ בתאטרון אֹהל (עמ׳ 227–238)
      מחזה בכתב־יד: ׳הפונדק׳ (מלון אַלְפֶּנְבֶּרְג) (עמ׳ 238)
      המעבר לחיפה – פרויקט משכנות הסופרים והאמנים של אבא חושי (עמ׳ 238–242)
      ׳הלשכה השחורה׳: היפותזה דרמטית תלושה מהמציאות (עמ׳ 243–245)
      ׳פנטקקא׳ – גאולה מתוך הטומאה (עמ׳ 245–246)
      מחזות מקור בהשראת חיפה: ׳טבריתה׳ ו׳מבט מן הכרמל׳ (עמ׳ 247–248)
      תרגומי מחזות בשנות החמישים (עמ׳ 249–251)
      שיתוף פעולה עם תאטרון הבימה (עמ׳ 252–255)
      ׳בר־כוכבא׳ ו׳הנסיך הקטן׳ בתאטרון לנוער (עמ׳ 255–257)
      הקומדיה המוזיקלית ׳הרשלי מאוסטרופולי׳ (עמ׳ 257–261)
      ׳האיש מאחורי האגדה׳ (עמ׳ 261–264)
      תרגומי שירה ופרוזה (עמ׳ 264–268)
      תרגומים לילדים (עמ׳ 268–277)
      ׳הציצו נא׳ – חרוזים לילדים (עמ׳ 277–279)
      ׳בית הצעצועים׳ ביערות הכרמל (עמ׳ 279–285)
      האומנם 17 שנות שתיקה? (עמ׳ 285–287)
• פרק שישי: שירי העת והעיתון, מחזות עם והכתיבה לבימה הקלה (עמ׳ 288–323)
      שירי העת והעיתון (עמ׳ 288–300)
      מחזות עם (עמ׳ 301–308)
      הכתיבה לתאטרון המטאטא ולבימה הקלה (עמ׳ 308–315)
      גלגולו של תימני – מהמטאטא ללי־לה־לו ועד ל׳אוצרו של סנדלר׳ (עמ׳ 316–320)
      המחזמר ׳יורדים צפונה׳ ונוסחאותיו – ביקורת חברתית־פוליטית מושתקת (עמ׳ 321–323)
• פרק שביעי: ׳הבקע הראשון בחומה׳ (עמ׳ 324–372)
      ׳שִׁירִים נֶחְרָדִים. מְצַמְרְרִים. אֲבָל זֶה שִׁבְחָם ...׳ (עמ׳ 324–328)
      ׳שירים מארץ עוץ׳ – משמעות הכותרת וארגונו של הספר (עמ׳ 328–348)
      ׳עיר האובות׳ – שירה ומסתורין (עמ׳ 348–372)
• פרק שמיני: וריאציות על נושאים קיומיים (עמ׳ 373–459)
      מסע לסקנדינביה לקראת זכייתו של עגנון בפרס נובל (עמ׳ 373–375)
      ׳נגן עוגב׳ – פרסומו של מבחר משירי הזמר וגניזתו (עמ׳ 375–377)
      ׳שיר לכותל׳ – שיתוף פעולה אחרון עם זעירא (עמ׳ 377–381)
      הפעילות בתנועה למען ארץ־ישראל השלמה (עמ׳ 381–386)
      ׳יום תל־פאחר׳ – ראשיתו של קורפוס שירי חדש? (עמ׳ 386–405)
      ׳נזיר משֻלח׳ – ׳כז שירים: נתן היה אומר׳ (עמ׳ 405–428)
      ׳חיים שכאלה׳ – ההתעניינות המחודשת באורלנד (עמ׳ 429)
      ׳אמרתי לעיר את השיר׳ – ׳סמטת החבשים׳ (עמ׳ 430–441)
      ׳קיב׳ – שיבה מאוחרת (עמ׳ 441–449)
      ׳עיר לילית׳ – השיבה אל שירי הזמר (עמ׳ 449–452)
      ׳באווירה העכורה, הבלתי תרבותית והבלתי נסבלת׳ – יושב ראש אגודת הסופרים (עמ׳ 453–455)
      ימי גבורות – ימי אסיף (עמ׳ 455–459)
• אחרית דבר (עמ׳ 460–461)
• רשימת מקורות (עמ׳ 462–487)
• מפתחות
      מפתח יצירותיו של אורלנד (עמ׳ 488–498)
      מפתח שמות ונושאים (עמ׳ 499–512)

---

עודכן לאחרונה: 22 בדצמבר 2022