לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

יעקב אורלנד (1914–2002)

 <בהכנה>

Yaakov Orland

     יעקב אורלנד, משורר, פזמונאי, מחזאי ומתרגם מחוג המשוררים הקרוב לנתן אלתרמן. נולד בעיירה טטיב באוקראינה בכ׳ בתמוז תרע״ד, 14 ביולי 1914 לאביו אליעזר אורלנד ולאימו בתיה לבית סגל המתייחסת לשל״ה הקדוש. באפריל 1919 נטבחו לנגד עיניו עשרה מבני משפחתו בפרעות שחוללו דניקין ופטליורה והיו קשים במיוחד בעיירה זו, והמשפחה עקרה לקייב בירת אוקראינה. חווית ילדות ליוותה אותו כל חייו ולה הקדיש את הפואימה קייב (איורים: גני דורין, הוצאת כרמל, 1991). מקייב חצתה המשפחה את הדנייפר והדנייסטר ועברה לבסרביה והתגוררה כשנה בקישינב. בעיר זו למד אורלנד כשנה בגימנסיה העברית ׳מגן דוד׳ באותן שנים שבהן שהה בה גם הנער נתן אלתרמן בלא שהתוודעו זה לזה. בשנת 1921 עלה לארץ עם הוריו ותחנתם הראשונה, לפי עדותו שלא התאשרה, בכפר גלעדי. בין השנים 1921–1923 השתתפו הוריו בגדוד העבודה, שהם היו מהראשונים להצטרף אליו, בסלילת כביש מטולה־כפר גלעדי־מגדל־טבריה לאחר התפרקות הגדוד עברה המשפחה לקיבוץ תל־יוסף ומשם למגדל ולטבריה. בשנת 1923 עברה המשפחה עם ׳פלוגת החוצבים׳ להתגורר בירושלים. האב אליעזר השתתף כחוצב וכסתת אבן בפלוגת החוצבים של הגדוד בראשות יצחק שדה בבניית המוסדות הראשונים – בנין הסוכנות, בית הכנסת ׳ישורון׳ ובית הספרים הלאומי. בשנת 1928 למד אורלנד בבית הספר ׳תחכמוני׳ ואחר כך בגימנסיה ׳הרצליה׳ בתל־אביב. את לימודיו התיכוניים השלים אורלנד בשנים 1929–1932 בגימנסיה העברית ׳רחביה׳ בירושלים. בשנת 1930 חיבר את שיר הזמר הראשון שלו ׳אנחנו שרים לך מולדת ואמא׳ שהולחן על ידי דוד זהבי חבר קיבוץ נען ואיש תנועת ׳הנוער העובד׳, שעימה אורלנד קיים זיקה עמוקה, ומילא בה גם תפקיד של מדריך נוער. שירו הראשון ׳מגדל של שרירים׳ הודפס בבטאונה ׳במעלה׳ בעריכת המשורר זרובבל גלעד. את ביכורי פזמוניו המשיך להדפיס בביטאון זה. באותה שנה נרשם גם ללימודים באוניברסיטה העברית. בשנת 1932 הכיר את נתן אלתרמן והידידות המורכבת למדי עימו נמשכה עד למותו של אלתרמן. בשנת 1933 החל לימודי תיאטרון בלתי־פורמליים והעמיד כמה ערבי הקראה בשירה האנגלית (בעיקר פרי תרגומיו). אורלנד הלך והעמיק את קשריו עם אנשי חבורת שלונסקי, אלתרמן, פן ואחרים והיה קרוב לישראל זמורה עורך כתב העת של חוג זה ׳מחברות לספרות׳ שהחל לראות אור בשנת 1941. זיקתו אל חוג משתתפיו התהדקה והיכרותו עם אנשיה; אבות ישורון, יונתן רטוש, אליהו טסלר ואחרים עשתה אותו למעין עד־כרוניקאי של הדור ההוא בעיקר ברישומים ספרותיים מקאמיים שכינס בספרו ׳סמטת החבשים׳ (מקאמה ירושלמית; ציורים: נחום גוטמן, ירושלים: כתר, 1986), ספר שהקנה לו מעמד ציבורי של נציג הדור ההוא וזיכה אותו בפרס אלתרמן.
    משנת 1936 עד 1939 שהה אורלנד באנגליה והתמחה בלימודי תיאטרון באקדמיה המלכותית לדרמה בלונדון. בימי שהותו בלונדון השלים את כתיבת קובץ שיריו הראשון ׳אילן ברוח׳, שהוא מעין אלגיה מסועפת של שירים ופזמונים הכתובים ברוח מלנכולית של געגועים ׳לנופים שרופים׳ בילדותו ונופי הארץ שעזב מאחור, וכל אלה כמוגשים לאהובתו בלונדון באותם ימים. תחילה ביקש אורלנד להוציאו לאור בהוצאת ׳דבר׳ בעריכת ברל כצנלסון ומשום הסתייגותו של העורך הוא נדפס בסופו של דבר בהשתדלותו של דב סדן בהוצאת ׳גזית׳ שבעריכת גבריאל טלפיר (תל־אביב: תרצ״ט). בספר כלולים שירים שהקנו לו לראשונה מוניטין כפזמונאי אף שרבים מהם, כמו השיר המולחן בידי דוד זהבי ׳אני נושא עמי׳, הצטיינו באיכות לירית גבוהה ובמורכבות פסיכולוגית שעליה כתב לימים דב סדן. בשירי ׳אילן ברוח׳ נקבעה הנוסח המיוחד של שירתו, הלובשת חזות פזמונאית שנסוניירית כמו זו של פזמוני נתן אלתרמן, אך היא ספוגה בהלכי רוח אלגיים־רומנטיים שאותות ילדותו המיוסרת טבועים בהם. עם שובו לארץ נדפס קובץ שיריו השני ׳עלים מגינת הסתיו׳ (קריית־ספר, 1939). בשנת 1941 התגייס לחטיבת התרבות של הצבא הבריטי, שם הכיר את המלחין מרדכי (מיטיה) זעירא שהלחין אחר־כך רבים משיריו הידועים ביותר. הפזמון הידוע ׳הטנדר נוסע׳ שהושר תדיר בידי הזמרת שושנה דמארי, הוא אולי הייצוגי בפזמוניו לאותה עת, אף שהפזמון ׳עץ הרימון׳ (המושר בנעימה בוכרית שעברה עיבוד בידי המלחין ידידיה אדמון) שנכתב באותה עת נעשה למופתי שבפזמוניו כולם, והיה לטקסט נערץ על בני חבורתו, כפי שהעיד על כך לימים אלכסנדר פן. לצדו ייזכר כמובן גם הפזמון ׳שני שושנים׳ שחובר באותה עת ונכנס אף הוא לפנתיאון השירי הארץ־ישראלי. בשנת 1941 נישא אורלנד לבת־אל לבית אכסלרוד, חברת אצ״ל ואם שני ילדיו: המשוררת והפזמונאית שמרית אור (נולדה בשנת 1945) ורעואל, רופא וטרינר (נולד בשנת 1953). בין השנים 1944–1948 ראו אור כמה מתרגומי המופת שלו מאנגלית: ׳מנגינות עבריות׳ מאת בירון ; ׳הבלדה מכלא רדינג׳ והמחזה ׳שלומית׳ לאוסקר ווילד, שירים מאת א״א פו וכן ׳פעוטים היינו׳ ו׳אנחנו שנינו׳ מאת א״א מילן (מחברות לספרות, 1947). שייכותו לחבורת ׳מחברות לספרות׳ הלכה והתהדקה והוא הדפיס בכתב עת כמה וכמה שירים. בשנת 1946 ראה אור ספרו השלישי ׳שירים על עיט ועל יונה׳ (תל־אביב: אחיאסף, 1946) והוא כמדומה הקובץ הראשון שבו ניסה לשנות מתדמיתו כיוצר פזמונים וכינס בו חטיבות ענפות של שירה שהסימבוליקה המקראית שלה היא הציין הסגנוני הבולט ביותר שלה, ואשר פרקים ממנה כבר נדפסו ב׳מחברות לספרות׳.
    משנת 1951 עבר להתגורר בחיפה ופנה לכתיבת מחזות; מחזהו ׳העיר הזאת׳ הועלה על בימת ׳האהל׳ ומחזהו ׳הלשכה השחורה׳ זיכה אותו בפרס ׳פינסקר׳ אף שנותר בכתב־יד. מאז 1966 הועלה מחזהו ׳הרשלה מאוסטרופולי׳ על בימת תיאטרון חיפה. הקשר נמשכה עבודתו עם הבמה העברית כמעט ללא הפסק ונעשתה להמשך רציף לשורה של ניסיונות להביא לידי ביטוי את התמחותו בלימודי דרמה באנגליה שאותה ניסה להחיל על כתיבת מחזות ובהם; ׳העיר הזאת׳ (שהועלה על במת ה׳אוהל׳) ועל תרגומם של אחרים כמו ׳דרך במדבר׳ והמחזה ׳שולמית׳ מאת א׳ וויילד – עבודה ספרותית שהמשיך בה שנים אחר כך דוגמת תרגומו ל׳ז׳אן דארק׳ מאת ב׳ שאו לתיאטרון ׳האוהל׳ ומחזות רבים נוספים.
    הקובץ ׳שירים מארץ עוץ׳ (מחברות לספרות, 1963), המשכה של השירה ההגותית שלו, לא זכה תחילה לתשומת לב, אולם עם כינוסו בתוך ספר שיריו ומסותיו ׳עיר האובות׳ (עקד, 1978) זכו גם פרקי שירה ׳איוביים׳ אלה להישמע כקול חדש בשירה העברית בת־זמנה. שוב ושוב ניכר כי בשירה, במחזאות וביצירתו השירית האפית, דוגמת הספר על מלחמת־ששת־הימים ׳יום תל־פאחר׳ (מערכות, 1976) ביקש לפרוץ את גבולות ׳הכתיבה הקלה׳ של שירי הזמר המופתיים שלו (׳היו לילות׳, ׳עמוק, עמוק העצב בעיניים׳), ולהציב עמדה היסטוריוסופית־פילוסופית רחבה של עד־לירי־מתבונן בהיסטוריה בעת התהוותה, עמדה שאותה פיתח במיוחד בכתיבת ׳עיר האובות׳. מאז נדפס הספר הזה לא חדל להצר על התקבלותו הדמומה בביקורת ואצל קהל קוראי־השירה, וכל שארית ימיו התריס כנגד אלה שלא הבחינו בגלעינו המיוחד של הקובץ שהיה טמון לדעתו בעיקר במחזור השירים ׳יש אלוהים בסלע׳. את יכולתו ככרוניקאי הפגין במיוחד בפואמות התיעודיות שלו על הרפובליקה הספרותית התל־אביבית והירושלמית משנות השלושים ועד לשנות השבעים: ׳כ״ז שירים – נתן היה אומר׳ (איורים: יוסל ברגנר, הקיבוץ המאוחד, 1984) ו׳סמטת החבשים – מקאמה ירושלמית׳ (איורים: נחום גוטמן, כתר, 1987). בשנים הללו כבר נודע כבכיר כותבי שירי־הזמר, כמשורר בלדיסט, וירטואוז של משקל וחרוז, כאפיקן לירי ייחודי וכמתרגם מחונן מאנגלית ומיידיש (שירי איציק מאנגר), וזכה בפרסים רבים, בהם; ׳פרס ז׳בוטינסקי׳ (1977), ׳פרס וורטהיים׳ מטעם אוניברסיטת בר־אילן (1983), ׳פרס הספרות׳ מטעם אקו״ם (1984), ׳פרס אלתרמן׳ (1987),׳פרס ביאליק׳ (1997) ו׳פרס ישראל לזמר העברי׳ (1994), שהיה במובן–מה כמלח נזרה על פצעיו משום שזיכהו על מה שראה כשולי עשייתו הספרותית ולאו דווקא עיקרה.
    לקראת סוף שנות התשעים זכה אורלנד לקנוניזציה בעלת משקל רב בידי חוקר הספרות דן מירון שערך את מבחר כתביו המקובצים ׳יעקב אורלנד – מבחר כתבים׳, א–ג׳ וליווה אותם במסת־מבוא המפורטת ביותר שנכתבה על כלל יצירתו ועל מקומו בספרות העברית (מוסד ביאליק ומחברות לספרות, 1997). בשנות חייו האחרונות ביקש להשלים את תרגום ׳סיפורי קנטרברי׳ מאת צ׳וסר מהם פרסם פרק אחד בכתב העת ׳צפון׳, וכן עסק בכתיבת פואימה בלדית על נתן זך, דוגמת זאת שכתב על נתן אלתרמן: ׳כ״ז שירים על נתן אחר׳. שני אלה לא הגיעו לידי השלמה וטיוטותיהם שמורות בארכיונו שבאוניברסיטת בר־אילן.  יעקב אורלנד נפטר בחיפה בכ״א באדר תשס״ב, 5 במארס 2002.


לכתבות נוספות על יעקב אורלנד בספריה הלאומית
יצירות יעקב אורלנד בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי אבידב ליפסקר עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, תדהר, המכון לתרגום ספרות עברית, לקסיקון אופק לספרות ילדים, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия]
[צילום: י׳ ברזלאי]
[רישום: מירון סימה]

ספריו:

  • אילן ברוח : שירים (תל־אביב : גזית, תרצ״ט)
  • שירים על עיט ועל יונה (ירושלים : אחיאסף, 1946)
  • הציצו נא (תל אביב : למופת, [תשי״-]) <תמונות – מ׳ דובסון>
  • בית הצעצועים (חיפה : מגילות, תשכ״ג) <ציורים – צבי מאירוביץ>
  • שירים מארץ עוץ (תל־אביב : מחברות לספרות, תשכ״ג)
  • נגן עוגב : קובץ שירים נבחרים (תל אביב : ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – מרכז לתרבות ולחינוך, 1968) <בעריכת שלמה קפלן>
  • יום תל־פאחר : בלדה עם ואריאציות על נושאים קיומיים (תל־אביב : מערכות, תשל״ו) <איורים – יורם רוזוב>
  • עיר האובות : שירים, תרשומים (תל־אביב : עקד, תשל״ח)
  • כ״ז שירים : נתן היה אומר (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ״ה 1985) <ציורים – יוסל ברגנר>
  • היו לילות : שירי הזמר של יעקב אורלנד (תל־אביב : תמוז, 1985)
  • סמטת החבשים : מקאמה ירושלמית (ירושלים : כתר, 1986) <ציורים – נחום גוטמן>
  • קיב : פואמה ושתי טיוטות שיר : לזכרון טטיב (ירושלים : כרמל, תשנ״ב 1991) <איורים – גני דורין>
  • מבחר כתבים   (ירושלים : מוסד ביאליק ; תל־אביב : מחברות לספרות, תשנ״ז 1997). 3 כרכים  <עריכה – דן מירון> <כרך א. אילן ברוח. שירים על עיט ועל יונה. שירים מארץ עוץ. שירי זמר (שנות ה־30–40). – כרך ב. עיר האובות. יום תל־פאחר. – כרך ג. נתן היה אומר. סמטת החבשים. קיב. שירים בודדים. שירי זמר (שנות ה-50 ואילך)>
תרגום:
על המחבר ויצירתו:
ספרים:
מאמרים
על ״בית הצעצועים״
  • אדיב, רחל. ״בית הצעצועים״.   דבר, מוסף לספרות ולאמנות, י״ז באדר ב׳ תשכ״ב, 23 במארס 1962, עמ׳ 8.
על ״שירים מארץ עוץ״ על ״יום תל־פאחר״
  • Wolf-Monzon, Tamar.  Ya׳acov Orland׳s ballad The Day of Tel Faher  : reality, myth, poetry. Hebrew Studies, vol. 54 (2013), pp. 243–263.
על ״עיר האובות״
על ״כ״ז שירים: נתן היה אומר״
על ״סמטת החבשים״
על ״קייב״
  • דותן, ראובן. דמויות ממרחק הזמן. מאזנים, כרך ס״ו, גל׳ 7–8 (1992), עמ׳ 46–47 <חזר ונדפס בספרו: הרהורים על שירה : בעקבות 37 משוררים ישראלים (תל־אביב : ירון גולן, תשנ״ט 1998), עמ׳ 119–120.
על ״מבחר כתבים״
  • שחם, חיה. אלכימאי של מלים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, ד׳ בטבת תשנ״ח, 2 בינואר 1998, עמ׳ 27.
על ״סיפורי קנטרברי״ מאת צ׳וסר בתרגומו של יעקב אורלנד
  • בן, מנחם. לקרוא בקול, להתענג על כל מלה : על תרגומו של יעקב אורלנד ל״סיפורי קנטרברי״ של צ׳וסר. צפון: קובץ ספרותי, כרך ה׳ (תשנ״ח 1998), עמ׳ 277–324.
קישורים:

OpenLibrary – OL1753934A Wikidata – Q4022348 J9U – 987007266137205171 NLI – 000101833 LC – n 84033339 VIAF – 71647359
עודכן לאחרונה: 22 בדצמבר 2022

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף