ולרי ארנון לבית רוזובסקי נולדה וגדלה בסולפורד שבצפון-מערב אנגליה. בשנת 1955 עלו ארצה היא ובעלה, אמציה אנגלסברג (לימים ארנון) – שניהם חניכי תנועת "הבונים" – והתיישבו בקיבוץ בית העמק. ב-1959 העתיקה המשפחה את ביתה להרצליה. ארנון תרגמה לאנגלית מיצירותיהם של מחזאים ישראלים מובילים בני זמננו, ביניהן "הכלה וצייד הפרפרים" ו"אדי קינג" מאת נסים אלוני, "יענטל" מאת יצחק בשביס-זינגר – בעיבודם של יעקב שבתאי וחנן שניר, ו"איש חסיד היה" מאת דן אלמגור.  כעולה חדשה למדי, בשלהי מפעל "קיבוץ גלויות", חווייתה המכוננת הייתה ללא ספק עריכת קניות במכולת השכונתית של ויקטור חלפון ברחוב מגוריה, רחוב הפועל בנוף ים. הלשונות שנשמעו שם היו בעיקר ערבית מוגרבית ויידיש, שפות שדרכן תקשר ויקטור, הטוניסאי החביב, עם לקוחותיו. כאן, חשה ארנון, מתחולל הנס האמיתי של תקומת ישראל – רגע שחובה לתעדו. יעברו עוד כמה עשורים עד שתיענה לאותו הצורך ותיקח על עצמה את מלאכת התיעוד. ואכן, בשנים 2000 ו-2001 בספריה "שכנים – תעודה" ו"הנערה מווארקליאן", העלתה ארנון על הכתב את סיפוריהם של אותם שכנים שהמזל גלגל אותם עד לאותה פינה. הספר Across the street and far away משנת 2004, מאחד באנגלית את שני הספרים המקוריים בכריכה אחת. בצד עבודתה כעורכת טכנית, ששימשה כמקור פרנסה, למדה ארנון כתיבת סיפורת ותסריטאות. הסיפורים פרי עטה פורסמו הן בהוצאות לועזיות והן בכתבי עת ובירחונים כגון 'עתון 77', 'את' ו'מוניטין'. חלקם יצאו באסופת הסיפורים "אותה נשיקה". חווית המכולת של וויקטור העניקה לה כמו כן הצצה לעולמם של דוברי היידיש – מפגש שהשאיר בה תחושה של לקות בכל הנוגע לשפה ההיא שבאורח פלא שרדה גורל שערורייתי רצוף חרבות וקליעים – לקות שבעיניה טעונת תיקון. ואכן עם הזמן זכתה ארנון לטעום מתענוגות אותה שפה פלאית. אסופת סיפוריה Still Life (מאי 2015) כולל תרגום אנגלי פרי מלאכתה לסיפורו של ישראל יהושע זינגר – כביטוי הערכתה הכנה לאחד מסופרי היידיש האהודים מהמאה העשרים.
[מקורות: אתרה של ולרי ארנון]

• שכנים - תעודה (לוד : עיר ותכלת, תש"ס 2000) <עריכה – כרמלה לכיש>
• הנערה מווארקליאן (לוד : עיר ותכלת, תשס"ב 2002) <ביוגרפיה מזמן מלחמת העולם השנייה>
• אותה נשיקה (תל אביב : גוונים, תשס"ב 2002) <סיפורים>
• Across the street and far away (Jerusalem : Verba, 2004)