תחיה
בת־אורן (לבית בן־יוסף), משוררת וסופרת, נולדה בססקטון (ססקצ׳ואן, קנדה) בכ״ח בחשון תרפ״ד, 7 בנובמבר 1923. עלתה ארצה ב־1931. החלה את דרכה כשדרנית ועורכת תוכניות רדיו בשלהי שנות הארבעים, והתפרסמה כשערכה והגישה את התוכנית לעקרת הבית. התוכנית, ששודרה בתקופת הצנע, נועדה לסייע לעקרות הבית להתמודד עם המחסור במזון והוגשה מטעם המפקח על המזונות במשרד הקיצוב. במקביל, פירסמה ספרי מתכונים ועצות לעקרת הבית. בנוסף, תירגמה ספרי מתכונים וספרי ילדים מאנגלית. היא גם ציירת, ורבים מציוריה הוצגו בתערוכות שונות בישראל.
בנוסף, הייתה בעלת טורים אישיים בעיתונות היומית, בשבועון ״לאשה״ ובירחונים ״את״, ״בית״, ״מחשבים״ ו״סגנון״.
ב־1975 פירסמה את ספרה ״שחרור האשה לאן?״ (בוסתן), שנחשב בעיני רבים לספר הפמיניסטי העברי הראשון. בת אורן הציגה התבוננות בחייהן של הנשים בישראל תוך שהיא נמנעת מלהתבסס על תיאוריות פמיניסטיות אמריקניות או אירופיות, מתוך רצון להראות כיצד יכול לצמוח פמיניזם מקומי. פרסום הספר הוביל לתפנית באופן שבו נתפשה בציבור הישראלי, ורבים התנגדו לפרסומו ולתוכנו. ב־1983 יצא לאור ספר שיריה הראשון: ״בין שדי לבינך״. כתבה שלושה-עשר ספרי שירה נוספים, וב־2010 יצא לאור ספר ובו מיטב משיריה (״המיטב״, גוונים). הביקורות שיבחו את שירתה האישית, הכואבת והמדויקת, המשלבת פעמים רבות בין תכנים מקראיים ובין סגנון מודרני.
תחיה בת־אורן נפטרה בט״ו בתשרי תשפ״ב, 21 בספטמבר 2021.