עמלה עינת (כהן) נולדה בכפר סבא בי״ז
בטבת ת״ש, 29 בדצמבר 1939 לאם ילידת פתח-תקווה ולאב יליד פולין, חניך ״השומר הצעיר״ וחבר קיבוץ עין החורש. על סף הקמת המדינה עברה עם משםחתה
לחולון ולמדה בבית חינוך לילדי עובדים ע״ש ביאליק, ולאחר מכן בתיכון ע״ש
קוגל. השתייכה לתנועת ״הנוער העובד״, ובגיל חמש-עשרה וחצי עברה לירושלים
בשל מחלת הקצרת. למדה בתיכון ״בית הכרם״ ובהמשך בבית המדרש למורים. בצה״ל
שירתה כסמלת חינוך במפקדת קצין חינוך ראשי. בוגרת אוניברסיטת תל-אביב בספרות עברית ומוסמכת בייעוץ פסיכולוגי חינוכי ובעלת תואר דוקטור בחינוך מטעם אוניברסיטת ליברפול. כתבה ספרים מקצועיים בתחום החינוך, ליקוי למידה (בעיקר בנושא הדיסלקציה). חיברה מחזות
(״שיטת חנהלה״, ״סכין בסמטה״) שהועלו בהצלחה על בימות שונות. היתה סגנית עורך
׳עתון 77׳ (1978–1991) ועורכת ראשית בהוצאת ידיעות אחרונות (1991–1993). כתבה עשרות רשימות ביקורת ומסות במוספים הספרותיים של העתונים ובכתבי-עת שונים.
זכתה בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1983) ובפרס הדסה לספרות
ילדים ונוער (2004). אם לשלושה וסבתא לנכדים.
[מקורות:
גרנות,
לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים,
דףדף]
גוטקינד, נעמי. דיבה שיש בה קלון: על ספרה החדש של עמלה עינת
״דיבה שאין בה קלון״.
הצופה, י״ד באב תשנ״ד, 22 ביולי 1994,עמ׳ 6.
גורביץ׳, ניצה. בעקבות המרד שלא היה. מאזנים: ירחון לספרות, כרך ס״ח, גל׳ 11 (אלול תשנ״ד, אוגוסט 1994), עמ׳ 38–39.
הופמן, חיה. הדימיון אינו מיקרי. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ד בסיון תשנ״ד, 3 ביוני 1994, עמ׳ 29.
זמיר, ישראל. עמלה עינת בעקבי אבא קובנר.
על המשמר, א׳ בתמוז תשנ״ד, 10 ביוני 1994, עמ׳ 21.
מרגלית, חיים. להזים אגדות, לנתץ אלילים. על המשמר, א׳ בתמוז תשנ״ד, 10 ביוני 1994, עמ׳ 21.
נגב, אילת. המרד שלא היה.
ידיעות אחרונות, 7 ימים, כ״ז בניסן תשנ״ד, 8 באפריל 1994, עמ׳ 30, 41
<חזר ונדפס בספרה: שיחות אינטימיות
(תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 213–219> <ראיון עם הסופרת בצאת ספרה
״דיבה שאין בה קלון״>
עציון, יהודה. ״ואמיץ לבו בגבורים - ערום יניס ביום ההוא״.
נתיב: כתב עת למחשבה מדינית, חברה ותרבות, גל׳ 2 (43) (1995), עמ׳ 59–62.
עמלה עינת (כהן) נולדה בכפר סבא בי״ז
בטבת ת״ש, 29 בדצמבר 1939 לאם ילידת פתח-תקווה ולאב יליד פולין, חניך ״השומר הצעיר״ וחבר קיבוץ עין החורש. על סף הקמת המדינה עברה עם משםחתה
לחולון ולמדה בבית חינוך לילדי עובדים ע״ש ביאליק, ולאחר מכן בתיכון ע״ש
קוגל. השתייכה לתנועת ״הנוער העובד״, ובגיל חמש-עשרה וחצי עברה לירושלים
בשל מחלת הקצרת. למדה בתיכון ״בית הכרם״ ובהמשך בבית המדרש למורים. בצה״ל
שירתה כסמלת חינוך במפקדת קצין חינוך ראשי. בוגרת אוניברסיטת תל-אביב בספרות עברית ומוסמכת בייעוץ פסיכולוגי חינוכי ובעלת תואר דוקטור בחינוך מטעם אוניברסיטת ליברפול. כתבה ספרים מקצועיים בתחום החינוך, ליקוי למידה (בעיקר בנושא הדיסלקציה). חיברה מחזות
(״שיטת חנהלה״, ״סכין בסמטה״) שהועלו בהצלחה על בימות שונות. היתה סגנית עורך
׳עתון 77׳ (1978–1991) ועורכת ראשית בהוצאת ידיעות אחרונות (1991–1993). כתבה עשרות רשימות ביקורת ומסות במוספים הספרותיים של העתונים ובכתבי-עת שונים.
זכתה בפרס היצירה על שם ראש הממשלה לוי אשכול (1983) ובפרס הדסה לספרות
ילדים ונוער (2004). אם לשלושה וסבתא לנכדים.