יוסף האפרתי נולד להוריו שפרה ושמחה גורפינקל בשכונת ברוכוב, גבעתיים ב-15 במארס 1931 ובה גדל והתחנך. היה חבר פעיל בתנועת "הנוער העובד". ב-1948, בעיצומה של מלחמת-העצמאות, הפסיק, על-פי קריאת התנועה, את לימודיו התיכוניים, ויצא עם חבריו להכשרה. לאחר המלחמה עלתה הקבוצה להתישבות במשאבי-שדה, דרומית לבאר-שבע.
במשך עשר שנות חברותו בקיבוץ מילא בו תפקידים מרכזיים כחבר מזכירות המשק, בפעילות תרבותית, בהדרכת נוער, ובשטחים אחרים. שם גם הקים את משפחתו. ב-1954 יצא ללמוד בסמינר למדריכי עלית-הנוער, ושם בחר במקצוע הספרות והחליט להתמסר לו. על רקע זה עזב עם משפחתו את הקיבוץ, והחל במסלול לימודיו האקדמיים.
האפרתי היה תלמיד החוג לספרות עברית והמחלקה לאנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. עוד בהיותו תלמיד התואר הראשון התבלט ברגישותו הספרותית הרבה. עד מהרה השתבץ בסגל ההוראה של החוג לספרות עברית, ואף החל לפרסם מאמרים ולערוך שיחות ברדיו בעניני ספרות והוראתה. המורים שהשפיעו עליו במיוחד בראשית דרכו היו שמעון הלקין, גרשון שקד ובנימין הורושובסקי (הרשב), אליו הלך והתקרב במשך שנות לימודיו. וכאשר נקרא בנימין הורושובסקי להקים את החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל-אביב, עבר עמו לשם, והיה בין מיסדי החוג וממוריו הראשונים. מטעם אוניברסיטת תל-אביב נשלח להשתלמות באוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס שבארה"ב, ושם, בהדרכתו של אברהם באנד, כתב את עבודת-הדוקטור שלו שנושאה "תבניות של אי-התקשרות בשירתו של שאול טשרניחובסקי, ביחוד באידיליות שלו". עם שובו ארצה הסתעפה והתפתחה פעילותו הספרותית. בצד ההוראה האקדמית שימש גם כראש "המכון לחקר הספרות העברית ע"ש בן-ציון כ"ץ" באוניברסיטת תל-אביב, וכחבר מערכת כתב-העת "הספרות".
תחום התעניינותו של האפרתי היה הספרות העברית החדשה, עסק גם בבעיות תיאורטיות, כמו תורת הז'אנרים, ובפואטיקה היסטורית של השירה העברית. בין המשוררים שאת יצירתם חקר היו ביאליק, טשרניחובסקי, אלתרמן, פיכמן, שטיינברג ואמיר גלבוע, ומבין המספרים - גנסין, ברנר, יזהר, עמליה כהנא-כרמון, א. ב. יהושע ואחרים.
ערנותו לחיי הספרות בארץ ולבעיית הוראת הספרות, שהעסיקה אותו מאז היותו מורה בבית-הספר התיכון, הביאה אותו לשורה של פעילויות ציבוריות. כיהן כחבר בועדות-פרסים שונות, ובועדות לתכנון לימודי-הספרות, ועשה מאמצים לבנות מסגרות של הוראת-הספרות למבוגרים, בעיקר באזורי-הספר. התעניינותו בשטחים אלה אף הניעה אותו לקחת חלק ביסוד מכללת בית ברל, בה קיווה לטפח את תחום הכשרת המורים, וכן לחברות בועדה לספרות של קרן תל-אביב לספרות ולאמנות. פעל גם בתחום הספרות המתהווה, במסגרת תפקידו כיועץ במערכת הרבעון "סימן קריאה". לאחר מותו השלימה אוניברסיטת תל-אביב את מינויו כפרופסור-חבר לתורת הספרות ולספרות עברית. ספרו "על האידיליה של טשרניחובסקי", זכה בפרס לאה גולדברג למחקרים בשירה העברית.
יוסף האפרתי שירת במילואים כמרצה מטעם קצין חינוך ראשי. בדרך-כלל עשה את שירותו בבית-הספר לפיקוד ומטה, אך לאחר מלחמת יום-הכיפורים תבע לשלחו להרצות בפני החיילים שבקווים, וכך מצא את מותו, מפגיעה ישירה של פגז סורי ברמת-הגולן.
[מקור:  שאול טשרניחובסקי : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו (תל-אביב : עם עובד, תשל"ו 1976), עמ' 315־316]
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]

ספריו: