אליהו מייטוס, משורר ומתרגם, נולד בקישינב, אז בתחומי האימפריה הרוסית בו׳ בתשרי תרנ״ג,
27 בספטמבר 1892. למד בילדותו ב״חדר מתוקן״ ואחר כך המשיך ללימודים בגימנסיה באודסה.
בנעוריו הצטרף למפלגת ״פועלי ציון״. ב-1911 יצא למערב-אירופה ולמד באוניברסיטאות שונות
בבריסל, בפריז ובננסי. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שב לרוסיה והתיישב בפטרוגרד (סנט
פטרבורג) והשלים את לימודיו לתואר מוסמך בפילולוגיה באוניברסיטה המקומית. בזמן המהפכה
הרוסית שב לבסרביה, וב-1921 מונה למנהל הגימנסיה העברית של רשת ״תרבות״ ולימד ספרות
בבתי ספר תיכוניים.
בעת לימודיו באודסה התוודע למשוררים ולסופרים עבריים בעיר, ובהם
שלום יעקב אברמוביץ' (מנדלי מוכר ספרים), יוסף קלוזנר וחיים נחמן ביאליק. ב-1910 פירסם
בעידודו של ביאליק את שירו הראשון, ״לילית״, בכתב העת ״השלח״. מאז פירסם שירים ורשימות
בכתבי עת שונים ברוסיה, ברומניה ומאוחר יותר בארץ ישראל, בעיקר בעיתון על המשמר.
ספרו הראשון, הפקר: משירי מתן, כהן-הבעל, ראה אור ב-1928 בהוצאת שילוח בירושלים.
שיריו קובצו בספרים שירים (1943); בלדות מנוף הילדות (1954); טריאולטים
(1961); בקצה הגשר השני: סוניטות (1967); ומן הגרן ומן היקב (1973).
כמו כן ערך את האנתולוגיה שירתנו הצעירה: לקוטים למקרא ולדקלום (1943). לאחר
מותו ראה אור ספרו במחיצתם של סופרים ובו זיכרונותיו מן הסופרים והמשוררים שאליהם
התוודע בימי בחרותו ברוסיה וברומניה.
חלק נכבד מזמנו הקדיש מייטוס לתרגומים מהספרות הצרפתית, הרוסית
והיידית. בין השאר תירגם מיצירותיהם של אוסקר ויילד, שארל בודלר, אונורה דה בלזק, גי
דה מופסאן, אנדרה ז'יד, לואי ארגון, שארל דה גול, מקסים גורקי, אלכסיי טולסטוי, דוד
ברגלסון, פרץ מרקיש ומלכה לוקר.
אליהו מייטוס
נפטר בד׳ בתמוז תשל״ז, 19
ביוני 1977.