חנן
חבר. פייטנים ובריונים : צמיחת השיר הפוליטי העברי בארץ-ישראל
/ חנן חבר. -- ירושלים : מוסד ביאליק, תשנ"ד 1994.
423 עמ'. Poets and Zealots : the rise of political
Hebrew poetry in Eretz-Israel / by Hannan Hever
בשלהי 1928, עם פרסום הפואמה
חזון אחד הלגיונות מאת אורי צבי גרינברג, נפל דבר בשירה העברית. פואמה זו סיכמה
סדרה של נסיונות וגישושים לקראת הופעתו של השיר הפוליטי בארץ-ישראל. הספר פייטנים
ובריונים הוא מחקר היסטוריוגרפי, המתאר את צמיחת השיר הפוליטי הארצישראלי ומתחקה
אחר הגורמים ההיסטוריים והספרותיים שהביאו לעלייתו. מראשית המאה, עם התגבשות המרכז
הספרותי בארץ-ישראל, בלטה בו 'שירת העבודה', שהעמידה במרכזה את עבודת-הכפיים וטיפחה
את דימוי החלוץ כמופת לאומי. רק לקראת סוף שנות העשרים, עם התגברות תהליכי הקיטוב
הפוליטי ביישוב והתחזקות התנועה הרביזיוניסטית על רקע אירועי המשבר הכלכלי בתקופת
העלייה הרביעית, החלה להתפתח שירה פוליטית לוחמנית, אשר יצאה נגד המוסכמות הפואטיות
של 'שירת העבודה' וערערה על ההנחות האידיאולוגיות של 'תרבות העבודה'. התגבשות השירה
הפוליטית נבחנת בספר כחלק מזרמי האוונגרד בשירה הארצישראלית ביצירותיהם של
ליובה אלמי, אביגדור המאירי, אברהם שלונסקי ואחרים, אך
במרכזו של תהליך תרבותי זה ניצבת הפואטיקה המהפכנית והפוליטיקה המשיחית הרדיקלית
של אורי צבי גרינברג. ההתבוננות בצמיחת השיר הפוליטי נעשית תוך שרטוט יחסי-הגומלין
המורכבים המתקיימים בין מבנהו הספרותי לבין דפוסי פעולתו הפוליטית.
פרק ראשון: ספרות ופוליטיקה במרכז תרבותי חדש (עמ' 21־28)
המערכת הפוליטית (עמ' 21־24)
המערכת הספרותית (עמ' 24־26)
ספרות ופוליטיקה בכלים שלובים (עמ' 26־28)
פרק שני: שבחי עמל ופולמוס פוליטי (עמ' 29־43)
סאטירה קלת-רגליים (עמ' 29־31)
אביגדור המאירי: פותח שער ימני (עמ' 31־33) ליובה אלמי: מחאה משמאל
(עמ' 33־35)
שירה מעמדית כאופוזיציה (עמ' 35־38)
שבחי עמל (עמ' 38־40)
החלוץ וההסכמה הלאומית (עמ' 40־43)
פרק שלישי: ‘שירה פוליטית’ לעומת ‘שירה אידיאולוגית’
(עמ' 44־59)
השיר הפוליטי והפעולה הפוליטית (עמ' 44־45)
אידיאולוגיה ושירה (עמ' 46־48)
אידיאולוגיה וספרות על-פי לואי אלתוסר (עמ' 48־50)
הדיאלקטיקה של האידיאולוגי והפוליטי (עמ' 50־52)
קריאה פוליטית או קריאה אידיאולוגית (עמ' 52־56)
המוען והנמען (עמ' 56־59)
פרק רביעי: בין חלוצים לסופרים (עמ' 60־77)
‘תרבות העבודה’ (עמ' 60־62)
‘תרבות העבודה’ ו’שירת העבודה’ (עמ' 63־65)
ספרות וסופרים ב’תרבות העבודה’ (עמ' 65־67)
העימות בוועידת הסופרים (עמ' 67־69)
פולמוס ברל – שלונסקי (עמ' 69־74)
דימוי החלוץ כּעוּבָּרו של השיר הפוליטי (עמ' 74־77)
פרק חמישי: ל’ אלמי: השירה והמהפכה
(עמ' 78־103) אלמי נגד ‘שירת העבודה’
(עמ' 78־80)
התבלותה של ‘שירת העבודה’ (עמ' 80־83)
המחאה נגד המטאפורה החקלאית (עמ' 84־86)
האבולוציה של השיר הפוליטי (עמ' 86־88)
שירי בשער: מבנה ספרותי ואפקט פוליטי (עמ'
88־90)
השיר הקצר והפואמה של ‘שירת העבודה’ (עמ' 90־94)
‘עמל’ כפואמה אורטורית (עמ' 94־97)
פרקי ‘בשער’ (עמ' 98־101)
התקבלות ודחייה (עמ' 101־103)
פרק ששי: אביגדור המאירי: בין ימין לשמאל (עמ' 104־114)
דיפרנציאציה פוליטית או העצמה רגשית (עמ' 104־106)
הפנייה אל הפועלים (עמ' 106־109)
הסאטירה הקלה ויוקרת הסופר (עמ' 109־111)
המאירי לעומת אלמי (עמ' 111־112)
שירה על שירה (עמ' 112־114)
פרק שביעי: תפוזים ופוליטיקה (עמ' 115־132) שמעונוביץ כותב שיר פוליטי
(עמ' 115־118)
פואטיקה ופוליטיקה (עמ' 119־121)
הרחקת עדות (עמ' 121־123) אלמי והמאירי ו’מלחמת הקטיף’
(עמ' 123־127)
שאלת הלגיטימיות של השיר הפוליטי (עמ' 128־130)
אצ"ג ו’מלחמת הקטיף’ (עמ' 130־132)
פרק שמיני: ניצנים ועיתויָם (עמ' 133־135)
חלק שני: התגבשות השיר הפוליטי בארץ-ישראל
פרק ראשון: ‘חזון אחד הלגיונות’ כפואמה פוליטית (עמ' 139־155)
הפואמה והמשבר (עמ' 139־142)
מחאה בין אחים (עמ' 143־145)
פוליטיקה משיחית (עמ' 145־148)
פשיזם בין ימין לשמאל (עמ' 148־152)
לגיון ופרולטריון (עמ' 152־155)
פרק שני: מן הפובליציסטיקה אל השיר הפוליטי (עמ' 156־163)
הכמיהה לפובליציסטיקה לאומית (עמ' 156־158)
בין שירה לפובליציסטיקה (עמ' 159־161)
אל השיר הפוליטי (עמ' 161־163)
פרק שלישי: ‘חזון אחד הלגיונות’ לעומת ‘מסדה’
(עמ' 164־184)
קווים להשוואה (עמ' 164־167)
ערעור ‘קשר התוגה’ (עמ' 167־170)
בין מסדה למצדה (עמ' 170־173)
קומפוזיציה וביוגרפיה קולקטיבית (עמ' 173־176)
הדובר של חזון אחד הלגיונות וגלגוליו (עמ'
176־180)
שני אקספרסיוניסטים במפנה היסטורי (עמ' 180־184)
פרק רביעי: דובר ופוליטיקה במפנה היסטורי (עמ'
185־192)
בין נביאים
לפייטנים (עמ' 185־189) נביא ופייטן בשירת אצ"ג (עמ'
189־192)
פרק חמישי: מטאפורה ופוליטיקה במפנה היסטורי (עמ'
193־201) המטאפורה
הצבאית (עמ' 193־196)
מטאפורה משיחית (עמ' 196־200)
סנבלטים (עמ' 200־201)
פרק ששי: אצ"ג כיוצר הקורא של השיר הפוליטי (עמ'
202־217)
התגובה
לחזון אחד הלגיונות (עמ' 202־204)
שלבים ראשונים בהכשרת הקורא
(עמ' 204־207) כלפי תשעים ותשעה (עמ'
207־214)
בימת היחיד סדן (עמ'
214־217)
פרק שביעי: בין חזון משיחי לפוליטיקה קנאית (עמ'
218־228)
עזרא
זוסמן והשיר על ועדת המומחים (עמ' 218־220)
משיחיות כחזון חלופי (עמ'
220־222)
קולות הסנבלטים (עמ' 222־223)
מופת הקנאים (עמ' 224־228)
חלק שלישי: הדרך אל שירת הנביא החמוש
פרק ראשון: מן האודה אל הסאטירה (עמ' 231־248)
הקיטוב סביב תל-חי
והאודה הפוליטית (עמ' 231־234)
טרומפלדור והז’אנר הקל (עמ' 234־236)
הסאטירה הפוליטית של שמעונוביץ (עמ'
236־240)
‘עורבים’ (עמ' 240־243)
הסאטירה על הנביא (עמ' 243־244)
הלמפון והפזמון (עמ' 245־248)
פרק שני: הפייטן-הבריון וכלב הבית (עמ' 249־254)
‘הנבואה לא סרה
מישראל’ (עמ' 249־251)
מבנה וכותרת (עמ' 251־254)
פרק שלישי: מ’בסוד המשיח’ ועד ‘נבואה באש’ (עמ' 255־263)
הכלב
והמשיח (עמ' 255־258)
חנות ירושלים וסעודת המשיח (עמ' 258־260)
חיילים ונביאים (עמ' 260־263)
פרק חמישי: פייטנים-בריונים או פייטנים נגד בריונים
(עמ' 268־279)
הפייטן-הבריון נגד ביאליק (עמ' 268־271)
אצ"ג נגד שלונסקי (עמ' 271־274)
אצ"ג נגד המשוררים מטעם (עמ'
274־276)
התמצית הפוליטית והמבנה הספרותי (עמ' 276־279)
פרק ששי: ההתקבלות הפוליטית ופתרונה הספרותי (עמ'
280־291)
הפייטן-הבריון
וקוראיו (עמ' 280־283)
‘הנביא החמוש’ (עמ' 283־286)
פואטיקה הטרוגנית (עמ' 286־289)
שירה ופובליציסטיקה (עמ' 289־291)
חלק רביעי: השיר הפוליטי של מאורעות תרפ"ט
פרק ראשון: מבוא פוליטי לשירת המאורעות (עמ'
295־298) אירועים ופירושם (עמ'
295־296)
התגובות
למאורעות ושורשיהן האידיאולוגיים (עמ'
296־298)
פרק שני: התגרות וראוותנות כנושא פוליטי
(עמ' 299־307)
שירים ערב המאורעות (עמ' 299־300)
ראובני ו’מלחמת ירושלים’ (עמ'
300־303)
הוויכוח סביב
‘מלחמת ירושלים’ (עמ' 303־307)
פרק שלישי: ‘שירת העבודה’ והמאורעות (עמ'
308־321)
הבלדה על
‘בני חולדה’ (עמ' 308־310)
‘על הרי גלבוע’ כשיר פוליטי (עמ'
310־312)
פוליטיקה זהירה (עמ'
312־314)
יעקב כהן
וש’ שלום: אקטואליות מאידך גיסא (עמ'
314־315)
שלונסקי ושירת המאורעות (עמ'
315־317)
תנועת העבודה
בין ‘ברית שלום’ לרביזיוניסטים (עמ' 318־319)
הסאטירה של שמעונוביץ (עמ'
320־321)
פרק חמישי: אזור מגן ונאום בן הדם – סנגוריה וקטגוריה (עמ'
331־341)
גורל היסטורי וקומפוזיציה (עמ' 331־333)
הכשרת סמכותו של הדובר (עמ' 333־334)
כרוניקה של דם (עמ' 334־336)
‘בן הדם’, ‘בן אדם’ והנמען ההיסטורי (עמ' 336־338)
אזהרות שלא נענו (עמ' 338־339)
במעלה סולם התוכחות (עמ' 339־341)
פרק ששי: ‘על ערב’ (עמ' 342־348)
שירה וגזענות (עמ' 342־344)
אצ"ג והשאלה הערבית (עמ' 344־347)
הדרך השלישית (עמ' 347־348)
פרק שביעי: פוליטיקה רדיקלית וטוטאליות ספרותית (עמ' 349־356)
צמצום מעגל הקוראים (עמ' 349־351)
‘ברית הבריונים’ (עמ' 351־352)
פוליטיקה כהטמעה ספרותית (עמ' 352־354)
לקראת שירת החירות המדינית (עמ' 354־356)
