דוד
שמעוני (שמעונוביץ) נולד בבוברויסק, בלארוס, בכ"א באב תרמ"ו, 22 באוגוסט 1886, בה קיבל
חינוך עברי וכללי. ב-1908 עבר לסט. פטרבורג ובה עמד בבחינת הבגרות. ב-1909 עלה ארצה
ועשה בה כשנה. בתקופה זו עבד כשומר וכפועל חקלאי ברחובות ובפתח תקווה. חזר לאירופה
ולמד בלשנות המזרח ופילוסופיה באוניברסיטאות ברלין, היידלברג ווירצבורג שבגרמניה. עם
פרוץ מלחמת העולם הראשונה יצא את גרמניה דרך הארצות הסקנדינביות וחזר לרוסיה. את שנות
המלחמה בילה לסירוגין בעיר מולדתו, בסט. פטרבורג, בה נבחן במחלקה ללשונות המזרח של
האוניברסיטה וכן הירצה על הספרות העברית החדשה בשיעורים לספרות עברית. עם ראשית המהפכה
הבולשביסטית עבר למוסקבה והיה מזכיר מערכת העיתון "העם" אולם המהפכה סיכלה את תוכניותיו
והוא חזר לבוברויסק ולאחר מאמצים מרובים עלה בידו לצאת את רוסיה ודרך פולין חזר בסוכות
תרפ"א לארץ. התיישב ברחובות ובראשית תרפ"ה השתקע בתל-אביב כמורה לתנ"ך ולספרות עברית
בגימנסיה "הרצליה". הוא גם עסק בעסקנות ספרותית וציבורית (באגודת הסופרים כיושב-ראש,
יושב-ראש "גנזים", ועד הלשון, יו"ר אגודת שוחרי האוניברסיטה ועוד), כמו כן עסק בכתיבה
בעיתון "דבר" והוא נחשב כמשורר העלייה השנייה והשלישית.
סוגי יצירותיו: שירים ליריים, שירי טבע ונוף, אידיליות, משלים סאטיריים ומאמרי הגות.
נושאי משליו לקוחים בעיקרם מתקופת מאבק היישוב היהודי עם השלטון הבריטי בתקופת המנדט.
על האידיאליה "מצבה" ניתן לו פרס ביאליק בשנת תרצ"ו. דוד שמעוני
נפטר בתל אביב בו'
בטבת תשי"ז, 10 בדצמבר 1956.
[מקורות: קרסל,
ויקיפדיה,
לקסיקון אופק לספרות ילדים, לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, לעקסיקאָן פון דער
נייער יידישער ליטעראטור,
Yiddish Leksikonתדהר,
Электронная еврейская
энциклопедия]
אסיף : מבחר דברי שירה ופרוזה לבית-הספר (תל-אביב : מסדה, תשי"א)
<הובא לדפוס ע"י צ' ירדני ומ' רבינוביץ>
חבלו של משיח : שירים ופואימות (תל-אביב : י' שמעוני, תשי"ב)
ספר הפואמות (תל אביב : מסדה, תשי"ב)
פרקי זכרונות (תל-אביב : אגודת הסופרים העברים ליד דביר, תשי"ג 1953)
מעל הדוכן : נאומים והרצאות (תל-אביב : מסדה, תשי"ז) <2 כר'. חלק א: מאורעות
-- חלק ב: אנשים>
מבחר כתבים (תל אביב : דביר, תש"ך) <"מבחר כתבים זה נעשה מתוך מהדורת הכתבים
בעשרה כרכים שיצאה בהוצאת מסדה"; התוכן: ספר 1. אידיליות, פואימות, בלדות. -- ספר
2. משלים וסאטירות, שירים ליריים מן הסנה, פזמוני עם, בחשאי>
ילקוט שירים (תל אביב : יחדיו בשיתוף עם אגודת הסופרים העברים בישראל, תשכ"ה)
<ליקט, הקדים מבוא והוסיף הסברים משה גיל;
כולל ביבליוגרפיה של כתבי שמעוני, ושל דברים עליו>
שמעוני, שמואל.עשר שנים : אהבת דינה ודוד (ירושלים
: כרמל, תשס"ב 2002) <אסופת מכתבים בין דוד שמעוני ודינה פפירמייסטר, בין השנים
1910־1920>
על הספר:
אלמוג, רות. דף יומן, יוני 2002.
הארץ, תרבות וספרות, י' באב תשס"ב, 19 ביולי 2002, עמ' ה 2 <רשמים מסיור
בגרמניה, וסקירה אודות ספרו של שמואל שמעוני "עשר שנים: אהבת דינה ודוד">
אלמוג, רות. כחכות דינה.
הארץ, תרבות וספרות, י"ז באב תשס"ב, 26 ביולי 2002, עמ' ה 2.
רונן-גרץ, מירב. היבוא פעם אביב בחיי? הארץ, מוסף
ספרים, גל' 518 (כ"ו בשבט תשס"ג, 29 בינואר 2003), עמ' 11, 13.
בן-מנחם, משה. דממה וסער בשירת שמעוני.
בספרו בנתיב האור : מסות, רשימות ודברי-בקרת
(תל אביב : יבנה, תשכ"ט 1969), עמ' 121־126.
ברש, אשר. דוד שמעונוביץ. בתוך: כתבי אשר ברש, כרך שלישי (תל אביב : הוצאת מסדה, תשי"ז), עמ' 26
<נחתם: תרפ"ו>
ברש, אשר. אזרח נעים. גליונות,
כרך ד', גל' 10 (תרצ"ו), עמ' 246־247 <חזר ונדפס בכתבי אשר ברש, כרך שלישי (תל אביב : הוצאת מסדה, תשי"ז), עמ' 26־27>
גיל, משה. על דרכו של דוד שמעוני : שנה
לפטירתו. מאזנים, כרך ו' (כ"ט),
גל' ב' (טבת תשי"ח, ינואר 1958), עמ' 114־117 <חזר ונדפס בספרו כתבים נבחרים/ עריכה, מבוא וביבליאוגראפיה מוערה
על-ידי גדליה אלקושי (ירושלים : אגודת שלם על ידי ראובן מס, תש"ל), עמ' 118־123>
גיל, משה.דוד שמעוני
ושירתו הלירית. בתוך: ילקוט שירים / מאת דוד שמעוני ; ליקט, הקדים
מבוא והוסיף הסברים משה גיל (תל אביב : יחדיו בשיתוף עם אגודת הסופרים העברים בישראל,
תשכ"ה), עמ' 7-20 <חזר ונדפס בספרו כתבים נבחרים/ עריכה, מבוא וביבליאוגראפיה מוערה על-ידי גדליה אלקושי (ירושלים : אגודת
שלם על ידי ראובן מס, תש"ל), עמ' 123־130>
הלוי, יוסף. פעמי משיח : היהודי מתימן ותורת ארץ ישראל נוסח ד'
שמעוני. בספרו: דמות ודיוקן עצמי : היהודי מתימן בספרות העברית /
בעריכת שלום סרי (תל אביב : עמותת 'אעלה בתמר', תשנ"ה 1995), עמ' 37־56.
זהרי, מנחם. שירת האידיליות. עם וספר, גל' א (7)
(1957) <חזר ונדפס בספרו ביכורי עט : כתבים, חלק שלישי:
יוצר ויצירה בנתיב הדורות (ירושלים, תשל"ו 1976), עמ' 85־87>
זמורה, ישראל.המשורר : לזכר דוד שמעוני.
דבר, י"ז בטבת תשי"ז, 21 בדצמבר 1956, עמ' 5.
חבר, חנן. ייצוג ואידיאולוגיה באידיליה הארצישראלית
של ימי העלייה השנייה. תיאוריה וביקורת, חוב' 2 (1992), עמ' 53־68
<בעיקר על דוד שמעוני>
חקק, הרצל. דוד שמעוני מחפש את לשונות
הנצח. מאזנים,
כרך פ"ג, גל' 2 (סיון-תמוז תשס"ט, יוני 2009), עמ' 34.
י. ש.על
הליריקה של שמעונוביץ.הפועל הצעיר, שנה 19, גל' 6 (כ"ו בחשון
תרפ"ו, 13 בנובמבר 1925), עמ' 13־14.
יניב, שלמה. גלות וגאולה ביצירה הבלדית של דוד שמעוני.
בספרו: הבלדה העברית : פרקים בהתפתחותה (חיפה : הוצאת הספרים של
אוניברסיטת חיפה, תשמ"ו 1986), עמ' 206־218.
כצנלסון-שזר, רחל. דויד שמעוני.
בספרה על אדמת העברית : מסות ורשימות (תל אביב
: עם עובד, תשכ"ו 1966), עמ' 139־143 <נחתם: תשכ"א 1961>
לאור, דן. דוד שמעוני (שמעונוביץ)–יוסף
חיים ברנר: סיפורה של ידידות. ספר יצחק בקון
: פרקי ספרות ומחקר / ערך אהרן קומם (באר-שבע : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון
בנגב, תשנ"ב 1992), עמ' 157־201.
לוז, צבי. האדם ועץ השדה : עיון בשירי אילנות
ליעקב שטיינברג ולדוד שמעוני. בספרו משוואות שיר : מסות על שירה ופרשנות השוואתית,
תקופת התחיה (תל אביב : עקד, תשמ"א 1981), עמ' 53־63 <על שיר ד' מתוך מחזור השירים
"חרוזים" ליעקב שטיינברג ו"לא עץ אנחנו" לדוד שמעוני>
לחובר, פישל. על שירת שמעונוביץ. בספרו שירה ומחשבה : מסות ומאמרים (תל אביב : דביר, תשי"ג
1953), עמ' 61־66 <נחתם: תרצ"ו>
מיכלי, ב. י. על דוד שמעוני : האידיליקן
ואיש ההגות. גזית, כרך י"ג, גל' ו-י (אדר-סיון תשי"ד, פברואר-יוני
1954), עמ' 99־100.
מירון, דן. עם שירי דוד שמעוני.
זמנים, מוסף לשבת, כ"ה באייר תשי"ד, 28 במאי 1954, עמ' 5.
ריבולוב, מנחם. שירת הארץ של
דוד שמעונוביץ. בספרו: עם הכד אל המבוע
: מסות בקרת (ניו יורק :
הוצאת עֹגן על יד ההסתדרות
העברית באמריקה, 1950), עמ' 84־120.
שה-לבן, יוסף. דמויות ראשונים
בספרות הארצישראלית (העליות הראשונה והשניה). קטיף, כרך ג' (תשכ"ה), עמ' 127־137.
שזר, זלמן.
משורר העליה.דבר, ט' בשבט תשי"ז, 11 בינואר 1957, עמ' 5, 6 <המשך>* <חזר ונדפס בספרו אור אישים : דברי מסה וזכרון על פגישות שתמו (מהדורה
חדשה, מורחבת ומתוקנת) (ירושלים : הספריה הציונית, תשל"ג 1973), כרך ראשון, עמ'
201־209>
שטיינברג, יעקב. הליריקה של שמעונוביץ.
בספרו: רשימות (תל אביב : דביר, תרפ"ח 1928), עמ' 211־214.
שטיינר, משה. תחושת המולדת וכיסופי הגאולה בשירתו של דוד שמעוני
: עשר שנים לפטירתו. בספרו: התחיה הלאומית בספרותנו : מבחר מאמרים
(תל אביב : צ'ריקובר, 1982), עמ' 96־101 <פורסם לראשונה ב'הדואר'>
שטראוס, אריה ל. 'העציץ' לדויד שמעוני.
בספרו: בדרכי הספרות : עיונים בספרות ישראל ובספרות העמים (ירושלים : מוסד
ביאליק, תשי"ט 1959), עמ' 317־319.
שמעוני, שמואל. מי אמר שהוא נשכח.
מאזנים, כרך פ', גל' 5־6 (תשרי תשס"ז,
ספטמבר 2006), עמ' 6־8 <הבן כותב על אביו>
Silberschlag, Eisig. Singer of the desacralized land: David Shimoni.
In his From renaissance to renaissance : Hebrew literature from
1492-1970 (New York : Ktav Publishing House, 1973-1977), vol. 2, pp. 16-21.
על "יובל העגלונים"
טרסי-גיא, אסתר. "יובל העגלונים". בספרה: ביקורת זוטא
: הערכות ספרי ילדים ונוער (תל-אביב : מ. ניומן, תשכ"ט), עמ' 191־192.
על "מצבה"
לוז, אהוד. על היסוד הדתי באידיליה "מצבה" של דוד שמעוני.
עלי שיח, חוב' 41 (חורף תשנ"ט 1998), עמ'
49־57.
שביד, אלי. לנוכח הברירה
הטראגית : על "מצבה" מאת ד. שמעוני. בספרו: שלוש אשמורות (תל-אביב : עם עובד, תשכ"ד 1964),
עמ' 122־129.
דוד
שמעוני (שמעונוביץ) נולד בבוברויסק, בלארוס, בכ"א באב תרמ"ו, 22 באוגוסט 1886, בה קיבל
חינוך עברי וכללי. ב-1908 עבר לסט. פטרבורג ובה עמד בבחינת הבגרות. ב-1909 עלה ארצה
ועשה בה כשנה. בתקופה זו עבד כשומר וכפועל חקלאי ברחובות ובפתח תקווה. חזר לאירופה
ולמד בלשנות המזרח ופילוסופיה באוניברסיטאות ברלין, היידלברג ווירצבורג שבגרמניה. עם
פרוץ מלחמת העולם הראשונה יצא את גרמניה דרך הארצות הסקנדינביות וחזר לרוסיה. את שנות
המלחמה בילה לסירוגין בעיר מולדתו, בסט. פטרבורג, בה נבחן במחלקה ללשונות המזרח של
האוניברסיטה וכן הירצה על הספרות העברית החדשה בשיעורים לספרות עברית. עם ראשית המהפכה
הבולשביסטית עבר למוסקבה והיה מזכיר מערכת העיתון "העם" אולם המהפכה סיכלה את תוכניותיו
והוא חזר לבוברויסק ולאחר מאמצים מרובים עלה בידו לצאת את רוסיה ודרך פולין חזר בסוכות
תרפ"א לארץ. התיישב ברחובות ובראשית תרפ"ה השתקע בתל-אביב כמורה לתנ"ך ולספרות עברית
בגימנסיה "הרצליה". הוא גם עסק בעסקנות ספרותית וציבורית (באגודת הסופרים כיושב-ראש,
יושב-ראש "גנזים", ועד הלשון, יו"ר אגודת שוחרי האוניברסיטה ועוד), כמו כן עסק בכתיבה
בעיתון "דבר" והוא נחשב כמשורר העלייה השנייה והשלישית. 