גילה אוריאל (אולגה קרנגל שטאם) נולדה בקרקוב, פולין ב-1913*. עלתה ארצה עם אמה ב־1924 ולמדה בגימנסיה הרצליה ובבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל-אביב ובשנות החמישים השתלמה במינהל ציבורי באנגליה ובווילס. שימשה מזכירתם ומנהלת לשכתם של מאיר דיזנגוף וישראל רוקח, ראשי העיר תל-אביב (1932־1953). היא יזמה, ייסדה וניהלה את המחלקה לייעול ולהדרכה בעיריית תל-אביב. לקראת קום המדינה הקימה, יחד עם אדווין סמואל, את בית הספר למינהל ציבורי בירושלים ובתל-אביב. עברתה את שמה לגילה אוריאל לזכר אחיה אורי שטאם ודודנה גיל אדל שנהרגו בעת מילוי תפקידם הצבאי במלחמת העולם השנייה. היא ערכה והגישה ב'קול ישראל' וב"בי. בי. סי." בלונדון, שידורים דו-לשוניים על שירת העולם. ב-1996 יזמה והקימה את קרן האישה היוצרת בספרות במסגרת ויצ"ו תל-אביב, וכן ספרייה לספרות נשים. ב-1999 ייסדה, יחד עם המשוררת עדנה מיטווך-מלר, את הוצאת "בת-קול" לספרות יפה. היתה חברה באקו"ם ואגודת הסופרים העברים. פירסמה שירים (מקור ותרגום), רשימות, מאמרים וסקירות בעיתונים ובכתבי-עת בארץ.
    פירסמה כשלושים ספרים וחוברות. ספר שיריה הראשון, ערגה (טרקלין), ראה אור ב-1975, ואחריו חוט הלב (1997). ספרה הראשון בפרוזה, שלושה דורות (1995), הוא סאגה משפחתית. בימים של זהב (1999) תיעדה באורח ספרותי פרקים בתולדות תל אביב. בתחום התרגום ראו אור פנינים משירת העולם (1952), מבחר שירי היינה (1954 ו-1999) ועוד. ערכה אנתולוגיות אחדות ובהן: עולמו של המשורר (1992); בת-קול, עולמה של משוררת (1995, עם עדנה מיטווך); טל ילדות: שירים, אנתולוגיה של שירת הילד, מקור ותרגום (2002, עם עדנה מיטווך). שירה "אביב לשניים" זכה במקום ראשון בתחרות בלונדון (1953), וב-1999 זכתה במענק מטעם קרן תל אביב לאמנויות. תרגומיה מגלים יכולת לנצל אפקטים צליליים, הקפדה על משקל וחריזה ושימוש במילים היוצרות אווירה פיוטית מיוחדת.
    גילה אוריאל נפטרה בתל-אביב בכ"ב בטבת תשס"ז, 12 בינואר 2007.

נכתב על ידי אביב עקרוני עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה]
* -  על פי קרסל, נולדה בכ"ה בטבת תרע"ד, 23 בינואר 1914.