שולמית בת-דורי (גוּטגֶלד) נולדה בט' בכסלו תרס"ו, 7 בדצמבר 1905 בווארשה, פולין. למדה בעיר הולדתה בגימנסיה הומניסטית ובפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטה של ווארשה. בנובמבר 1923 עלתה ארצה והצטרפה לקיבוץ ב' "השומר הצעיר" ששהה אז בנהלל, איתו עברה לעפולה ומשם להתיישבות במשמר-העמק. כתבה סיפורים ומחזות שפורסמו בעתונות ובכתבי העת הספרותיים. עסקה גם בבמאות שלמדה בסטודיו של מקס ריינהארדט בוינה, ואחר-כך באנגליה ובארצות-הברית. ביימה הצגות המוניות ביישובים שונים. לא כל מחזותיה הופיעו בדפוס.  שלומית בת-דורי נפטרה לאחר מחלה קשה בכ"ד בשבט תשמ"ה, 15 בפברואר 1985.
[קרסל]
במאית, מחזאית, נמנית עם מייסדי הבימה הבין-קיבוצית (1935), וחג המחולות בדליה, ותאטרון הקיבוץ. חברת קיבוץ משמר העמק. נולדה בפולין, בורשה. עלתה לארץ ישראל ב-1923. למדה באוניברסיטת ורשה. למדה בימוי אצל מכס ריינהרדט בוינה, ומחול בבית הספר האומנותי על שם רודוף לאבן, בהדרכת – קורט יום, באסן (1932-1935), השתלמה בבימוי בסטרדפורד על הנהר איבון (1954), השתלמה באקטורס סטודיו בניו יורק, בהדרכת לי שטרסברג (1960), ובברלינר אנסמבל בהדרכתו של ברטולד ברכט (1961), למדה שיטות לפיתוח קול בקליניקה של פרופ' פרשלס, השתלמה בטכניקות של תאורה וקול (בצרפת, 1964), ובעלת תואר ראשון מן החוג לאמנות התאטרון באוניברסיטת תל אביב. הדריכה בתחום הבימוי בקורסים לבמאים של המרכז לתרבות (1958-1967), ובקורסים לשחקנים מטעם בימת הקיבוץ (1963-1967), הייתה מרצה לבימוי ולמשחק בחוג לאמנות התאטרון באוניברסיטת תל אביב (1965-1974). פיתחה פעילות ציבורית ענפה: הייתה חברת המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות (1960-1970, 1974-1979), הייתה חברת הוועד ללהקות פולקלור, לחילופי תרבות, מטעם משרד החוץ (1965-1980), ייצגה את ישראל בכנסים בין לאומיים לתאטרון, ובקונגרסים של האיגוד הבין לאומי לתאטרון ואונסקו ועוד. הניחה אחריה בת – אורנה ספיר-קם. ביימה את ההצגות ארבע הפקות ראשונות של הבימה הבין-קיבוצית הראשונה של קיבוצי השומר הצעיר; אחת ההצגות כתבה בעצמה – כשיצאת איש פשוט (1935-1939). המשפט (בתאטרון הלאומי היהודי בורשה, 1938), אחי גיבורי התהילה (שריד 1950, גבעת ברנר 1953), טיל אולנשפיגל (משמר העמק, 1955), בן האחרת (עין המפרץ, 1956), בת יפתח (1956), חג המחולות בדליה (1958), פסטיבל התנועות הקיבוציות (אמפיתאטרון חיפה, 1958), שלושה שחלמו (חג העשור לכיבוש אילת, 1959), מקצות הארץ – מופע פולקלור (תל אביב, 1961), מופע פולקלור - הפסטיבל הישראלי (ירושלים, תל אביב, 1962), הדף הקרבי (כנס גבעתי במצודת יואב, 1963), הם יגיעו מחר (בימת הקיבוץ, 1966) ועוד. כשיצאת איש פשוט, המשפט, אוניה סערה (1942), טרקטור, צריפים וירח (האהל, 1952), ים ובית (הקאמרי, 1953), בארות שכאלה (תשי"ט), שתי וערב (1965), זרם מים חמים (חנה), בת יפתח, בן האחרת (1956) ועוד. אחיה, מרדכי בנטוב, היה שר בממשלות ישראל.
[ארכיון התיאטרון של אוניברסיטת תל-אביב]
[מקורות נוספים: ויקיפדיה, ארכיון ג. קרסל, משמר העמק - לזכרם - אתר הנצחה,  Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. Jewish Women's Archive]