דוד פאיאנס נולד בירושלים בט׳ באדר ב תרצ״ה, 14 במארס 1935 לאביו הבלשן והמחזאי אריה
ליב פאיאנס. בילדותו עברה המשפחה לתל-אביב והוא למד בגימנסיה ׳שלוה׳. לאחר שירות בצה״ל
המשיך לימודי מדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1956 הצטרף דוד פאיאנס למערכת העיתון
דבר, והחל את עבודתו שם כמגיה ועורך לילה. הוא התמנה לעורך מדורים, ובמקביל היה בין
עורכי שבועון הילדים דבר לילדים, יחד עם אפרים תלמי ואוריאל אופק. משנת 1973 כיהן
כעורך דבר לילדים עד סגירתו באפריל 1985. באפריל 1985 דוד פאיאנס נתמנה לעורך שבועון
הילדים כולנו, שאיחד את עיתוני הילדים דבר לילדים, הארץ שלנו ומשמר לילדים. בתפקיד זה שימש עד ספטמבר 1991 ואז חזר למערכת
דבר כעורך בכיר של מדורים, מוספי חגים
וגליונות מיוחדים עד סגירת העיתון בשנת 1995. הוא כתב שירי ילדים רבים, סיפורים לילדים
(רובם חתם בשם: דוד פאר), המחיז הצגות לילדים, שהועלו בתיאטרונים ״תליל״ ו״תילון״, ערך תכניות לילדים ברדיו וכתב תסכיתי רדיו רבים לילדים. בין השאר היה מראשוני הכותבים
של משדרי הלשון והספרות במסגרת התכניות לבתי הספר ברדיו. שיריו וחרוזיו של פאיאנס,
המכוונים בעיקר לבני הגיל הרך, מצטיינים במקצב קליל, בחריזה מוסיקלית ובהומור
הממוזג ערכים דידאקטיים. כן כתב ופרסם שירים, מאמרי
ביקורת ומסות בבטאונים הספרותיים מאזנים, גזית ועתידות, במאסף אגודת הסופרים
ובמדורי הספרות של דבר ושל השבועון הפועל הצעיר. עשרות משיריו של דויד פאיאנס הולחנו.
דוד פאיאנס עסק גם בעריכה מראשית דרכו. הוא ערך ספרים רבים, בעיקר בתחום החינוך וספרים
לילדים. הוא גם עיבד כמה וכמה סיפורי ילדים קלאסיים, והתאימם ללשון ורוח הזמן.
מספריו-ספרוניו: הגיעה העת ללמוד אלף-בית (1962), בצל השקמה (1963),
אני ועבודתי (1963), חמישה חברים (1964), הצפור שלא רצתה לשיר
(1964), הידד, אני רופא (1965), אנו לומדים לספור (1965), הידד,
אני גדול (1966), ילדים עליזים (1967), אני חבר טוב (1968),
הרוח נושבת (1969), רן הולך לגן (1970), אוטו, אוטו (1971),
נילי עוזרת לאמא (1972), שעון בן-חיל (1973), תמיד נקי
(1974), במה נשחק (1975), סדרת עולם החי (1976), ידידינו השוטרים
(1976), עיבד את כיפה אדומה לפֶּרוֹ (1972), ועוד.