אב"א אחימאיר (שם העט של אב"א (אבא בן אייזיק) שאול הייסנוביץ') נולד בז' בחשון תרנ"ח, 2 בנובמבר 1897 בכפר דולהי, ליד בוברויסק שבבלארוס. הוא התחנך אצל מורים פרטיים (בהם המשורר דוד שמעוני) וב"חדר מתוקן" בבוברויסק ובגימנסיה רוסית ובשנים 1912־1914 בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. לאחר מלחמת העולם הראשונה למד היסטוריה באוניברסיטאות קייב (אוקראינה), לייג' (בלגיה) ווינה בה קיבל תואר דוקטור ב-1924. באותה שנה עלה ארצה. אב"א אחימאיר עסק בהוראה ברוסיה ובליטא וכן עד 1927 בארץ-ישראל. משנה זו עסק בכתיבה עיתונאית ופעילות פוליטית. מנעוריו היה פעיל בתנועה הציונית ב'צעירי ציון' ובארץ ב'הפועל הצעיר'. בעקבות מאורעות תרפ"ט הצטרף לתנועה הרביזיוניסטית. ב-1933 נאשם אב"א אחימאיר במעורבות ברצח חיים ארלוזורוב (אשמה ממנה זוכה) אולם נכלא עד אוגוסט 1935 בגין ייסוד ב-1930 של תנועת "ברית הבריונים" שהתנגדה למדיניות ממשלת המנדט בארץ-ישראל. זמן קצר לאחר שיחרורו מהכלא, נישא אב"א אחימאיר לסוניה לבית אסטרכן (1908־2006). ב-1938 נאלץ להסתתר מפני השלטונות המנדטוריים וברח ללבנון ומשם לאירופה. באותה עת נולד בנו, יעקב. המשפחה התאחדה לאחר חודש ימים באירופה ושהו אצל משפחת רעייתו בדנציג. ערב מלחמת העולם השניה חזרו לארץ-ישראל והתגוררו בירושלים. אב"א אחימאיר התרכז בכתיבה עיתונאית פובליציסטית (בעיקר ב'דואר היום' ו'המשקיף'). לאחר קום המדינה עברה המשפחה לגבעתיים וב-1952 לשיכון ותיקים ברמת-גן. אב"א אחימאיר היה חבר מערכת העיתון 'חרות' של תנועת ה'חרות'. בנוסף למאמריו ורשימותיו בעתונות, כתב אחימאיר ערכים עבור האנציקלופדיה העברית וכן חוברות בענייני התנועה הרביזיוניסטית וספרים המפורטים להלן. אב"א אחימאיר נפטר בערב חג השבועות, בד' בסיון תשכ"ב, 6 ביוני 1962 בהיותו בן 65 ונטמן בבית העלמין בנחלת יצחק. לאחר מותו הוקם ועד להוצאת כתביו, ובשנים 1966 עד 2003 הופיעו ששה כרכים מכתביו.
[מקורות: קרסל, תדהר, ויקיפדיה]
[צילום: לשכת העיתונות הממשלתית]

ספריו: