פסח בן־עמרם (ליפובצקי) נולד במאריופול, פלך יקטרינוסלב שברוסיה בכ׳ באייר תרס״ב, 27 במאי 1902. ב־1913 עלה ארצה ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל־אביב ובעת מלחמת העולם הראשונה נדד עם הגמנסיה לשפיה ולזכרון יעקב. עם שובו לתל־אביב הצטרף למגיני הגליל במטולה (שבועיים לפני מאורעות תל־חי) ולאחר־מכן בגליל התחתון. ב־1921 חזר לתל־אביב והתחיל לעסוק בהוראה. באותה שנה הצטרף ל״גדוד העבודה״ ובשלהי השנה יצא בשליחות ה״גדוד״ לחוץ־לארץ. עשה בגרמניה, ליטא ואיטליה, תוך עיסוק כמה שנים בהוראה בגימנסיות העבריות בליטא. ב־1925 חזר ארצה ועסק בהוראה ובהרצאות מטעם ועדת־התרבות המרכזית. בשנים 1930–1931 שהה בארצות הברית ושם השתלם תוך עיסוק בהוראה. עם שובו ב־1931 הורה במוסדות חינוך שונים בתל־אביב, מקוה־ישראל ובבית־הספר לקציני ים בעכו (מחוץ לתקופת התגייסות במלחמת העולם השניה) עד 1958. פירסומו הספרותי החל ב״הפרחים״ בעריכת ישראל בנימין לבנר וב״הפועל הצעיר״ בשנת תר״ף (1920). מאז השתתף ברוב העתונים וכתבי־העת בארץ וכן בעיתונות העברית בליטא ברשימות ומאמרים בעניני־יום וספרות. פסח בן־עמרם נפטר בתל־אביב בכ״ה באב תשכ״ב, 25 באוגוסט 1962.
[מקורות: תדהר, קרסל, ויקיפדיה]
[צילום: באדיבות אמיר בן־עמרם]

ספריו: