לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

רות לורנד (1948)

<בהכנה>

Ruth Lorand

   רות לורנד (לבית אדלר), סופרת, משוררת וחוקרת נולדה במחנה עקורים בקפריסין בג׳ באייר תש״ח, 12 במאי 1948 והגיעה ארצה ב־1949. בעלת תואר ראשון ושני בפילוסופיה מטעם אוניברסיטת חיפה, כתבה עבודת דוקטור בפילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב. כיהנה כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת חיפה.
    פירסמה תשעה ספרים, שישה ספרי מחקר (על ספרה המחקרי היופי בראי הפילוסופיה בהוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2007, זכתה בפרס בהט), קובץ סיפורים קצרים ושני ספרי שירה. בקובץ הסיפורים הקצרים מועד א׳ (ספרית פועלים, 1977) נחשפים רגעים בעולמה של גלריית דמויות תוך מעבר בין התרחשויות בהווה הסיפורי לזיכרונות עבר: נערה צעירה בדרכה לעבור הפלה, צבע המוכר את דירתו ומוחק מן הקירות ציור שמן שצייר עבור אשתו, אישה עקרה, גבר הנזכר באביו בשנותיו האחרונות, ועוד. על ספרה זה זכתה בפרס אקו׳׳ם לעידוד היצירה.
    קובץ שיריה הראשון נקרא שיעור במטאפיזיקה (עם עובד, 2008). בקובץ נוצרת מזיגה בין עיסוק ביסודות אוניברסליים ותמות מתוך עולמה המקצועי ובין יסודות אנושיים אישיים שהם לעתים בעלי אופי יהודי ייחודי. הפן הראשון מיוצג בשמו של הספר, המעורר קונוטציה מדעית ניטרלית לכאורה, ובבחירתה של היוצרת לכתוב את הספר בלשון זכר, בחירה שענבר רווה (2008) מציעה לראות בה ׳׳רצון לעסוק ב׳אדם׳ בצורה ניטרלית כביכול, מעבר ומחוץ לשאלות מגדריות׳׳. הפן השני מתבטא בקבוצת שירים בעלי גוון אישי בולט, גדושי געגוע לעולם הילדות ולהורים. הורים שעל זרועותיהם מוטבעות ספרות, המלמדים את ילדיהם ללכת את צעדיהם הראשונים.
    ב־2018 יצא לאור רומן פרי עטה,  תחרה הונגרית (2018), רומן שמסופר מפיה של אישה בשנות הששים לחייה, שנוסעת אחרי מות אמה, ילידת הונגריה, לבודפשט כדי לסגור את חשבון הבנק שלה. אתי סרוסי כתבה על הרומן: ״בכתיבה נפלאה מציגה רות לורנד שתי דמויות נשיות צובטות לב, האם ובתה, ופורשת מסכת חיים ארוכה בצל טראומת השואה״.
    בספרה מותו של המחבר (הוצאת פרדס, 2023) מתארת לורנד נערה הגדלה בשכונה שוממת בשנות השישים, במשפחה תובענית שבה דפוסים יצוקים, שמוצאת מרחב לנפשה בספרים. יום אחד מגיע לכיתתה סופר, כדי לספר על תהליכי היצירה. הנערה המוקסמת כותבת לו מכתב, ומכאן ואילך נרקמת ביניהם ידידות בת עשרות שנים, הנמשכת עד למותו של הסופר. הקשרים ביניהם עוברים תהליכי התבגרות, פיכחון, הבנה ואהבה מיוחדת במינה.


יצירות רות לורנד בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי נעה ולדן עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: ויקיפדיה] 

ספריה:

  • מועד א׳ : סיפורים (תל־אביב : ספרית פועלים, תשל״ז 1977)
  • שיעור במטאפיזיקה (תל־אביב : עם עובד, תשס״ח 2008) <שירים>
  • תחרה הונגרית : רומן (תל־אביב : ספרא – בית ההוצאה לאור של איגוד כללי של סופרים בישראל, 2018)
  • מותו של המחבר (חיפה : פרדס הוצאה לאור, תשפ״ג 2023) <עריכה – חיים פסח>

ספריה בתחום מחקרה:

  • על טבעה של האמנות (תל־אביב : דביר, תשנ״א 1991)
  • Aesthetic order : a philosophy of order, beauty and art (London ; New York : Routledge, 2000)
  • Television : aesthetic reflections / edited by Ruth Lorand (New York : P. Lang, 2002)
  • היופי בראי הפילוסופיה (חיפה : הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס״ז 2007)
  • על פרשנות והבנה (תל־אביב : ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל־אביב על שם חיים רובין, תשע״א 2010)
  • סדר ואי־סדר כמושגים של הכרה (ירושלים : כרמל, תשע״ו 2016)
על המחברת ויצירתה:

על ״מועד א׳״
  • קריץ, ראובן. הפיוט שבחולין. על המשמר, דף לספרות ולאמנות, כ׳ בטבת תשל״ח, 30 בדצמבר 1977, עמ׳ 6 <חזר ונדפס בספרו: ערב רב : על ספרים, סופרים וסוגיות סיפרות (תל־אביב : פורה, 1990), עמ׳ 23–26>
על ״על טבעה של האמנות״
  • בליך, ברוך. אסתטיקה ואמנות ומה שביניהן. דבר, כ׳ בניסן תשנ״א, 4 באפריל 1991, עמ׳ 21 <הגיב על כך מרסל דסקלו – ראה להלן>
  • דסקלו, מרסל. על מה? ועל דע! דבר, 3 במאי 1991, עמ׳ 19 <תגובה לרשימתו של ברוך בליך – ראה לעיל>
  • מנור, גיורא. סדר באמנות. על המשמר, כ״ט באדר תשנ״א, 15 במארס 1991, עמ׳ 19.
  • ריקין, אירי. אז מה זה יפה?. הד החינוך, יוני 1997, עמ׳ 26–29 <נדפס גם בקשר אמנותי: עיתון למורים לאמנות, גל׳ 3 (2002), עמ׳ 15–17>
על ״שיעור במטאפיזיקה״
  • קריץ, ראובן. המטאפיסיקה של החולין.  הדור: השנתון העברי של אמריקה, תשס״ט 2009, עמ׳ 187–189.
  • רווה, ענבר. הבטחה רבת יופי. ארץ אחרת, גל׳ 46 (תמוז–אב תשס״ח, יולי–אוגוסט 2008), עמ׳ 92–94.
קישורים:

OpenLibrary – OL1587849A Wikidata – Q16128972 NLI – 987007304757505171 LC – n81002430 VIAF – 49445251
עודכן לאחרונה: 2 במארס 2025

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף