מלכיאל לוסטרניק נולד בלודז' שבפולין למשפחה מתבוללת. הוא נשלח לגן הילדים של המשורר יצחק קצנלסון (1885־1944) ולגימנסיה העברית בעיר. ואחר כך למד מדעי הרוח וספרות עתיקה באוניברסיטה בוורשה ובמכון למדעי היהדות. עם סיום לימודיו חזר ללודז' והיה פעיל בה בתחומי התרבות והספרות העברית. במקביל החל את פעילותו בתנועת הנוער הציונית-חלוצית 'גורדוניה' (נוסדה בשנת 1925). הוא חיבר את המנון התנועה וערך את ביטאוניה בפולנית, עברית ויידיש. כהמשך לפעילות זו ייסד בשנת 1932 עם המשורר בר פומרנץ (1901־1942) והסופר צבי זבולון וינברג (1884־1971) את כתב העת לספרות 'ראשית', ממנו יצאו לאור עשר חוברות בין השנים 1932־1934. 'ראשית' שאף ללכד את אחרוני היוצרים העבריים בפולין כמענה ציוני לעזובה התרבותית. בשנת 1935 יצא לאור בהוצאת 'ראשית' ספר שיריו היחיד 'סופת אביב'. הספר המקבץ 47 שירים נדפס במאות ספורות של עותקים ולא עורר הדים רבים.
בשנת 1937 הוציא לוסטרניק לאור ביחד עם בר פומרנץ ונתן עק (1896־1981) את כתב העת 'תחומים'. מכתב העת יצאו לאור רק שתי חוברות. בשנת 1938 יצאה לאור החוברת הראשונה והאחרונה של כתב העת 'ספר השנה ליהודי פולניה', בה נדפסו אחרוני שיריו של לוסטרניק.  לוסטרניק גם כתב ביידיש במסגרת קבוצת סופרים יידיים בלודז' ולאחר מכן השתתף בכתיבה ב"לאָדזער טאַגבלאַט" וב"ניַיער פאָלקסבלאַט" בלודז' וב"היַינט" בוורשה. לוסטרניק גם עסק בתרגום: תירגם שירה עברית ליידיש ושירה יידית לעברית (משירי ברודרזון, ראבאן, ה.ל. פוקס, ישראל שטרן ועוד).
עם פרוץ המלחמה הגיע לוסטרניק לגטו ורשה, שם נטל חלק בארגון המחתרת הציונית 'תקומה'. בשנת 1941 הגיע לעיר אופאטוב ובשנת 1942 גורש למחנה העבודה סטרחוביצה. בשובו לדירת מסתור בוארשה הוא שמע על 'הוטל פולסקי', בו ריכזו הנאצים יהודים בעלי דרכונים מזויפים של מדינות אמריקה הלטינית. לוסטרניק התפתה להגיע למלון ומשם נשלח באוקטובר 1943 לאושוויץ.
שירתו של לוסטרניק ב'סופת אביב' מקיימת זיקה כפולה לכמה סוגי מודרניזם מנוגדים: מצד אחד, למודרניזם הארצישראלי של אברהם שלונסקי (1900־1973), שחתר לסימבוליזם צרוף המתנתק מן האקטואלי ולשירה חרוזה ושקולה, ומצד שני, למודרניזם הפולני, של חבורת קוודריגה (kwadryga), שיצר שירת עובדות ריאליסטית-קונקרטית, המחוברת אל המציאות הקשה של פולין בשנות השלושים. מרבית המשוררים העבריים בפולין באותה התקופה נטו לסוג שני זה של מודרניזם. בשירתם, כמו בחלק משירי לוסטרניק ניתן למצוא תיאורים קשים וגרוטסקיים של רעב, מצוקה כלכלית, מלחמה ומוות. האדם הפשוט ברחוב מצוי בסביבה אורבאנית מנוכרת המוצגת כרגילה וטבעית. המחאה החברתית בשירים אינה מתגבשת לכדי אידיאולוגיה פוליטית ברורה. סוג זה של פואטיקה מינורית היה מנוגד לאופייה של השירה העברית בת הזמן בארץ ישראל ומשוררים אלה נודעו בעיקר בגבולותיה המצומצמים של פולין.
במקביל מצויים בספר מודלים פואטיים נוספים: פזמונים המהללים את המפעל החלוצי המתהווה בארץ ישראל, ופזמונים סאטיריים בעקבות שירתם של המשורר הפולני-יהודי יוליאן טובים (1894־1953) וחבורת 'סקמנדר' (skamander). שירה קלה זו, השופעת הומור ומשחקי לשון שואפת להציג דובר אנטי-בורגני המשקיף על העולם מתוך עמדה אנטי-סנטימנטאלית. בשירים אלה מתגלה לוסטרניק כאומן הצורה והחרוז המודרניסטי, המשלב לשון גבוהה ונמוכה וטון משועשע. בשירים שפורסמו בכתבי העת במחצית השנייה של שנות השלושים מפנים יסודות הצורה את מקומם לטובת תוכנה הקשה של המציאות. השירים מתארכים, משלבים יסודות אוטוביוגרפיים ואקטואליים, וחושפים ייאוש קשה ותחושה של אסון מתקרב.
[כתב: איתי בנימין זוטרא]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
ביבליוגרפיה: וינפלד דוד, השירה העברית בפולין בין שתי מלחמות העולם (ירושלים, 1997)
כהן נתן, "הסביבה הספרותית העברית בפולין (1920-1939) וקשריה עם הממסד הספרותי ונציגיו בארץ ישראל", בתוך: תרביץ, שנה ס"ז, חוב' ג', (ניסן-סיון תשנ"ח), עמ' 379־395 .
שביט עוזי, "אחרוני המשוררים העבריים בפולין", בתוך: מבפנים, כרך מה', חוברת 3-4 (תשל"ג), עמ' 311־317.
[מקורות נוספים: קרסל, ידיעות גנזים, לעקסיקאן פון דער נייער יידישער ליטעראטור, Yiddish leksikon]

ספריו: