ברוך אביבי (ווליבלר) נולד בי״ד בכסלו
תרע״א, 15 בדצמבר 1910 בקובל, פולין. רכש חינוך מסורתי וכן למד בסמינר
למורים ובמכון הגבוה ללימודי היהדות בוארשה. בגיל עשרים החל לעבוד כמורה בבית הספר היהודי
״תרבות״ בוורשה, שם ראה אור ספר לימוד שכתב בשם
המולדת העברית (1938). לאחר כמה ביקורים קצרים בארץ עלה ב-1935 ועבד כמורה בבית הספר היסודי ע״ש ביאליק בדרום העיר. לאחר מכן כיהן במשך שנים רבות כמנהל אגף החינוך בעיריית תל אביב וכיו״ר ארגון המנהלים של אגפי החינוך בישראל. כמו כן היה פעיל באגודת הסופרים ובהסתדרות המורים. כתב יותר ממאה ספרי לימוד והתמקד בנושאי תנ״ך והיסטוריה. רוב הספרים נכתבו בשיתוף עם נתן פרסקי, נחום גבריאלי ופרופ' אברהם מינקוביץ.
ראשית פירסומו בעברית
עוד בפולין בכתב העת ״בדרך״ ומאז עלייתו ארצה השתתף בעיתונות העברית.
יצירתו כוללת עשרה קובצי סיפורים קצרים, מספרו הראשון, כנפי רוח (נ' טברסקי, 1954), ועד ספרו האחרון,
כה חיכיתי לך (1999), שאף תורגם לאנגלית. בסיפוריו מופיעות, לפי דבריו של ג' שופמן על גבי הכריכה האחורית של ספרו
הקירקס הזה: סיפורי אהבה: ״חטיבות חיים גרעיניות, שניצודות רק בעיניו של משורר״ (1995). הסיפורים מתארים גילויים שונים של החיים, שיש בהם מן העצב ומן השמחה גם יחד. ייחודו בתמונות המתארות פכים קטנים של חיי היומיום בנימה חמה ואנושית. האדם מתגלה בסיפורים בסבלו, ברגעי בדידותו ובכמיהתו למחוות של אהבה ושל רחמים ומחילה. לשון הסיפורים ישירה, פיוטית במהותה, אך נטולת מנייריזם או מליציות.
ברוך אביבי נפטר
בתל אביב בי' באדר תשס״ב, 22 בפברואר 2002.