שמואל יוסף עגנון (1888־1970)

Shmuel Yosef Agnon


רומן כצמן.
    ״נבואה קטנה״ : כנות ורטוריקה ב עיר ומלואה לש״י עגנון / רומן כצמן. -- רמת גן : הוצאת אוניברסיטת בר-אילן , תשע״ד 2013.
    469 עמ' -- (אופקי מחקר)
    A small prophecy : sincerity and rhetoric in S. Y. Agnon Ir u-melo’a / Roman Katsman.

    היש הצדקה לדבר על כנות בעולמם של סופרים רב-משמעיים ומרובי כוונות כמו ש״י עגנון? שאלה זו ושאלות אחרות זוכות לדיון מדעי נרחב בספר זה, שעולה בו מחדש סוגיית היחס בין אמת ומיתוס, בין נס וסיפורו, בין אותנטיות והבעה, בין אישיות ושיח.
    בספר: חקר הכנות: כיוונים וגישות • כנות: כפעולת הדיבור; כנות והטאבו; תפקידי הכנות וסוגיה; כנות כדטריטוריאליזציה; כנות כמטפורה של אמת; אי-כנות; כנות ומיתוס – בין אישיות לאמת • כנות ורטוריקה: כנות ויסודות המעשה הרטורי; כנות כפיגורה רטורית; רטוריקה תרבותית; רטוריקה, כנות ואנתרופולוגיה גנרטיבית; רטוריקה ודמגוגיה; מודל הרטוריקה: הסכסוך הנרטיבי • כנות , רטוריקה ונס: נס וכנותו של המיתוס; נס ויצירת המיתוס; נס ואישיות; נס והתגלות; שיח הנס ביצירתו של עגנון; נס והרטוריקה הקהילתית • עיר ומלואה: שיעורי עגנון ברטוריקת הכנות הקהילתית.

תוכן העניינים:

  • בפתח הספר (עמ' 7־8)
     
  • ״נבואה קטנה״ – הקדמה (עמ' 9־13)

  • חלק ראשון: כנות ורטוריקה (עמ' 15־263)
    • פרק ראשון: חקר הכנות - כיוונים וגישות (עמ' 15־72)
      דברי פתיחה: דיאלקטיקת הכנות של קרל פרנקנשטיין (עמ' 16); ״כן דיברת״: כנות ודיבור במקרא (עמ' 17); ״פרהסיה״ יוונית ו״paideia״: דיבור אמיץ ודיבור מנומס (עמ' 19); ספונטניות (יי-פין, yipin) באמנות הקליגרפיה הסינית והמושג כנות (ch'eng) בקונפוציאניות (עמ' 24); כנות באנגליה, בצרפת ובגרמניה במאות ה-17 וה-18 (עמ' 26); רומנטיזם (עמ' 37); פם מוריס: כנות כמסכה בריאליזם האנגלי במאה ה-19 (עמ' 39); הרברט ריד ואחרים: פרדוקס הכנות במודרניזם (עמ' 41); אוטוביוגרפיה: כנות כ״פארה-טופיה״ (עמ' 43); כנות בפוסטמודרניזם ואחריו: בין שלילה לחיוב (עמ' 44); אנרי פייר על ספרות וכנות: ההיסטוריה החדשה של אי-ההבנה הישנה (עמ' 48); מנחם ברינקר: רטוריקת הכנות של ברנר כמשחק וכאמצעי הבעה (עמ' 63); המחקרים האחרונים: ״רטוריקה של כנות״ ללא רטוריקה וללא כנות (עמ' 67)
       
    • פרק שני: כנות (עמ' 73־136)
      כנות  כפעולת  הדיבור (עמ' 73); כנות  והעצמי (עמ' 82); כנות והטאבו (עמ' 91); תפקידי הכנות וסוגיה (עמ' 97); כנות כדטריטוריאליזציה (עמ' 103); כנות כמטפורה של אמת (עמ' 106); אי-כנות: הפרובלמטיזציה של הזיקה בין כנות לאמת (עמ' 108); אי-כנות ופרסונליזם (עמ' 111); שיפוט ה(אי)-כנות (עמ' 113); מנעד כנות - אי־כנות (עמ' 115); כנות ומיתוס – בין אישיות לאמת (עמ' 124);  סינתזה מחודשת של אישיות ואמת בכנות (עמ' 127)
       
    • פרק שלישי: כנות ורטוריקה (עמ' 137־212)
      כנות ויסודות  המעשה  הרטורי – פתוס,  לוגוס ואתוס (עמ' 139); כנות  וסוגי הלוגוס (עמ' 142); כנות ואתוס: בעיית הסמכות (עמ' 143); כנות, טופוסים וטרופים (עמ' 146); תפיסת הטופוס לפי קורציוס ובעיית הכנות (עמ' 153); כנות כפיגורה רטורית (עמ' 157); הריבוע  הרטורי (עמ' 160); מטוטלת הרטוריקה (עמ' 170); רטוריקה תרבותית (עמ' 179); רטוריקה, כנות ואנתרופולוגיה גנרטיבית  (עמ' 188); רטוריקה ודמגוגיה (עמ' 193); מודל הרטוריקה: הסכסוך הנרטיבי (עמ' 204)
       
    • פרק רביעי: כנות, רטוריקה ונס (עמ' 213־263)
      פלא או פעלול: כנות ורטוריקה בדיבור על נס (עמ' 213); נס וכנותו של המיתוס (עמ' 217); נס ויצירת המיתוס (עמ' 219); נס ואישיות (עמ' 221);  נס והתגלות (עמ' 223); הפרובלמטיזציה של  היחס  בין נס לכנות (עמ' 232); טופוס הנס והמודל ה״התגלותי״ של הכנות (עמ' 235); שיח הנס ביצירתו של עגנון – מפעלול לפלא  (עמ' 242) ; נס והרטוריקה הקהילתית (עמ' 260)

  • חלק שני: עיר ומלואה: שיעורי עגנון ברטוריקת הכנות הקהילתית (עמ' 265־434)
    • הקדמה (עמ' 265) ; ״בוטשאטש״ (עמ' 266) ; ״מראה העיר״ (עמ' 269) ; ״חילוף צרה בצרה״ (עמ' 271) ; ״בית הכנסת הגדול״ (עמ' 273) ; ״חנוכת בית הכנסת״ (עמ' 275) ; ״כסא של אליהו״ (עמ' 279) ; ״הנברשת המלוטשת״ - ״שתי המנורות של חנוכה״ (עמ' 280) ; ״מעשה המנורה״ (עמ' 283) ; ״סדר קבלת שבת״ (עמ' 286) ; ״מקדושת בית הכנסת לקדושת בית המדרש״ (עמ' 288) ; ״בית המדרש החדש״ (עמ' 289) ; ״עד שיבוא אליהו״ (עמ' 292) ; ״החזנים״ (עמ' 295) ; ״האיש לבוש הבדים״ (עמ' 300) ; ״החזנים (המשך)״ (עמ' 310) ; ״הגבאים. ר' צבי מגזע צבי״ (עמ' 315) ; ״ר' משה אהרן מוכר מי דבש״ (עמ' 320) ; ״הסוחר ר' דוד שלמה״ (עמ' 325) ; ״ר' שלום בעל התלתלים״ (עמ' 331) ; ״משקיעה לזריחה״, ״בנים אשר נולדו להם״ (עמ' 332) ; ״כומר לישמעאלים״ (עמ' 337) ; ״לומדי בית מדרשנו הישן״ (עמ' 340) ; ״הירחמיאלים״ (עמ' 341) ; ״הירחמיאלים. סיפור שני״ (עמ' 346) ; ״אור תורה״ (עמ' 359) ; ״גזירת השטריימיל״, ״אוירה של ביטשאטש״ (עמ' 362) ; ״איגרא רמה״, ״הרב טורי זהב ושני הסבלים שהיו בביטשאטש״ (עמ' 363) ; ״על מצוה אחת״ (עמ' 369) ; ״ספר שאבד״ (עמ' 374) ; ״דברים שכיסויים יפה מגילויים״ (עמ' 377) ; ״פתחי שערים״ (עמ' 383) ; ״הצדיק הנסתר״ (עמ' 386) ; ״עזרת הקודש״ (עמ' 393) ; ״ברכת הלבנה״ (עמ' 394) ; ״באר השוק״ (עמ' 396) ; ״בית המועצות הגדול״ (עמ' 398) ; ״השותפים״ (עמ' 401) ; ״בית המועצות הקטן״ (עמ' 409) ; ״השוק״ (עמ' 417) ; ״סיפור הנערה המאורשה״ (עמ' 420) ; ״סדקה של מצבה״ (עמ' 422) ; ״בור מים״ (עמ' 424) ; ״פיבוש גזלן״ (עמ' 427)
       
  • מראי מקום (עמ' 439־458)
     
  • מפתחות (עמ' 459־469)

עודכן לאחרונה: 1 באוגוסט 2019

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף