אבידב ליפסקר.
מחשבות על עגנון / אבידב ליפסקר. -- רמת-גן : הוצאת אוניברסיטת
בר-אילן,
תשע״ו-תשע״ח, 2015־2018.
2 כרכים Reflections on S. Y. Agnon /
Avidov Lipsker
כרך ראשון:
פרקי הספר הם מקטעי מחשבה על מה שאינו בדיוני ואינו מומצא, והוא שקוע בקרקעית הכרוניקה המיתולוגית שברא עגנון ככתב זיכרון לקהילה היהודית ובעיקר לטקסטים הנעלמים שלה. ממשות זו שכוסתה באבק ארכיאולוגי, עגנון נושף עליה ומציב אותה מחדש בכל בּוֹהקהּ הממשי, שהוא תמיד מפליא יותר מכל משמעות נכפלת שמגלה הפרשנות על הבדיון האירוני, כביכול, של עגנון. זו בעיקר הממשות של הערצת ממלכת התורה שהיה לה קיום אוטופי מאתיים שנה בימי 'ועד ארבע ארצות', ואשר רעש קריסתה מהדהד עדיין באזני המספר בספר 'עיר ומלואה'.
הספר עשוי מפרקי התבוננות במצבים נבחרים של הכרוניקה המיתולוגית הזו: ברית האהבה בין לומדי התורה והשנאה המאגית שמאכלת אותה מתוכה, הברכה והקללה הסמויה הצפונות בדיבור היום-יומי העממי שבפי תלמידי חכמים ('שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו'), הגורל המוזר של ספרים שנעשו ללא ידיעת בעליהם לגיבורים בעלי רצון משל עצמם וקמו לכלות את האוחזים בהם ('האיש לבוש הבדים'), סוד התגלותו של 'החכם הנסתר' ('המבקשים להם רב או ברוח המושל'), הרוע שמגייס את סודותיה של חכמה זו עצמה כדי להצמיתה ('מחמת המציק'), והמאיים מכול: הממלכה הנוכרית ש'מאחורי עורפו של עולם', והיא הסיטְרא אחרָא של האוטופיה היהודית ('הנעלם'). בכל פרקי המחשבה האלה מתגלים שוב ושוב הכתבים הגלויים והסמויים של ספריית-עגנון-הכותב כנפרשים לעדן טקסטואלי נטול גבולות שבו התעברה המציאות ואליו היא תמה לגווע.
מחשבה ראשונה: מה לומדים תלמידי חכמים בסמוך ונראה ומהיכן?
(עמ' 21־39)
טרנגרסיה ומגיה רדומה ב'שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו' (עמ' 23־39)
א. העלבון שבגרגיר גריסין (עמ' 23־27)
ב. מעשי הטוחנים המגיים (עמ' 27־38)
ג. מי מלבה את השנאה בסיפור 'שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו'? (עמ'
38־39)
במחשבה שנייה: בית מדרש חם או בית מדרש קר - פולקלור וחכמה ניצחת
ב'שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו' (עמ' 41־57)
הלומדים בצינה - פולקלור ולומדים ב'שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו' (עמ'
43־57)
מחשבה שלישית: מחשבת הקהילה בעיר ומלואה, ספר ראשון:
'סיפורה של עיר' ו'האיש לבוש הבדים' (עמ' 59־96)
אקלע אושפיז - 'קהילת הגלות' והאושפיז המשיחי (עמ' 61־96)
א. בפתח (עמ' 61־62)
ב. אגדת הייסוד של בוטשאטש - מה נפגם בָראשית? (עמ' 62־76)
ג. האושפיז הקדוש - 'קהילת הגלות' מתפללת או מדברת? (עמ' 76־83)
ד. גבריאל החזן : השושלת הלא-קהילתית של האיש לבוש הבדים (עמ' 83־96)
מחשבה רביעית: זמן סוף ועד ארבע ארצות - קץ תור הפלאות היהודי
(עמ' 97־126)
זמן סוף ועד ארבע ארצות ב'מחמת המציק' (עמ' 99־126)
א. 'מחמת המציק' - נוסח או יצירה לעצמה? (עמ' 99־104)
ב. אור יום לקוי וארץ משובשת (עמ' 105־109)
ג. מכלל 'לומד' לכלל 'למדן' - מובאות של אמת ושל שקר (עמ' 109־126)
מחשבה חמישית: אוטופיה יהודית ומשפט נכרי בספר השני של
עיר ומלואה (עמ' 127־174)
במשפט עברי - 'המבקשים להם רב או ברוח המושל' (עמ' 129־174)
א. סיפור מסתכל לאין-סוף (עמ' 129־144)
ב. בחיריה הנסתרים של התורה שבעל-פה (עמ' 145־156)
ג. הייחוס הנסתר של המלמד האוטופי * מיהו הרב שברח? (עמ' 156־164)
ד. במשפט עברי - פנקסי 'ועד ארבע ארצות' ומשפטו של פרידריך הגדול (עמ'
164־174)
מחשבה שישית: הממשי בדורות האחרונים בספר השלישי של עיר ומלואה
(עמ' 175־200)
הגועל מהממשי והייאוש מהייצוגי 'מזל דגים' ומהדורת יוסל ברגנר (עמ'
177־200)
א. הגועל מהממשי (עמ' 177־187)
ב. הייאוש מהייצוגי (עמ' 187־191)
ג. המענה הקדוש לגועל מהממשי ולייאוש מהייצוגי (עמ' 191־195)
ד. מהדורת יוסל ברגנר כפרשנות לסיפור (עמ' 195־200)
מחשבה שביעית: מחוץ לגבולות הקהילה, 'אחורי עורפו של עולם' בספר
השלישי של עיר ומלואה (עמ' 201־230)
'הנעלם' ו'תהפוכות הזמן' (עמ' 203־230)
א. 'החותם העיוור' של עשרת השבטים האבודים (עמ' 203־220)
ב. 'בעל הלבושים' ו'נידחי ישראל' (עמ' 220־229)
מחשבה שמינית: על אידיליה יהודית ועֵדֶן טקסטואלי בספרות העברית
במזרח אירופה (עמ' 231־251)
ציפור של אש וציפור של מים : ש״י עגנון ('ציפורי') ואורי צבי גרינברג
('כד הוינא טליא') (עמ' 233־251)
א. אוטוביוגרפיה של קהילת הלומדים (עמ' 233־236)
ב. מה שומע הילד בלימודו, ומה הוא משמיע בזמרתו? (עמ' 236־244)
ג. ציפור של מים - אורי צבי גרינברג: 'מעשה כד הוינא טליא' (עמ'
244־248)
ד. הטבע והספר - פיירברג כנגד ברדיצ'בסקי (עמ' 249־251)
מראי מקום (עמ' 253־269)
כתבי עגנון (עמ' 253)
ביבליוגרפיות של כתבי עגנון והכותבים עליו (עמ' 254)
מקורות בעברית (עמ' 254־264)
מדרשים, דרשות, פירושים לתורה, פיוטים, חיבורים הלכתיים, כרוניקות,
מנהגים וספרי זיכרונות הנזכרים בחיבור (בסדר חיבורם) (עמ' 264־266)
מקורות בלועזית (עמ' 266־269)
מפתחות (עמ' 271־281)
א. שמות אישים (עמ' 271־277)
ב. מקומות (עמ' 277־278)
ג. כתבי עגנון הנזכרים בספר (עמ' 278־279)
ד. עניינים (עמ' 280־281)
כרך שני:
ספר זה מבקש לשרטט את חלקי תמונת ׳הסובייקט הכותב׳ של ש״י עגנון אשר כל אחד מהם נולד מן הדמיון הסכולסטי האגור בספריית התודעה גדולת הממדים שלו. בפרק הראשון מתוארת תודעתו של המאמין המבוהל ר׳ יודיל חסיד, גיבור הרומן הכנסת כלה. ר׳ יודיל חסיד אחוז בסיוט תיאולוגי בעולם של כפילויות ההולכות ומתרבות עד לאין סוף .
בפרק השני מצטייר הסובייקט הכותב כאיש נרעש מסודם של כתבים הפרוש לעיניו כל הזמן, במציאות הממשית של סמוך ונראה. המציאות כפשוטה היא אפיפניה של ספרייתו הסודית.
היפוכה של המחשבה שבפרק זה נפרש מחדש בפרק השלישי, אשר בו מתוארת השקפתו של עגנון לגבי העולם הנוכרי האירופי אשר לו ייחד את ספרו בחנותו של מר לובלין. העולם הנוכרי ניצב ׳מאחורי עורפו של עולם׳.. זו פרדיגמה של אחרוּת גמורה, של ׳נעלם מוחלט׳, אשר לה הקדיש עגנון את הרומן הטיפולוגי שלו כאחרוּת מהופכת של שתי אסכטולוגיות, יהודית ונוכרית, הצוררות זו את זו למוות.
בפרק המחשבה הרביעי – ׳מחשבת הספר׳ המפותלת של עגנון המחפש אחר דרכי ההתגלות של הספר כממשות שהמציאות מחביאה ׳תחת אבן אחת׳. עיני הביבליופיל שבו תרות אחר דרך היעשותו של הספר מ׳דבר׳ גנוז לחפץ בעל מאנה, למכונן מציאות וממשות ריאלית. ה׳פיזיס׳ של הספר – היא ההירָאוּת של המטפיזיקה שלו. עבודת הספר היא מעשה טקסי־פולחני שבפרקטיקה שלו מגולמת 'המטפיזיקה המשתמעת' של הסובייקט הכותב ומסמנת את צורת ההיערכות שלו בעולם הממשי. הפרק סוקר את מהדורותיהם הביבליופיליות של כתבי עגנון ואת מעורבותו בדרך היעשותן.
מחשבה ראשונה: הסיוט התאולוגי בהכנסת כלה (עמ'
19־93)
בצלמו: ר׳ יודיל חסיד בהיכלי התמורות
א. שגריר של זמן (עמ' 21־30)
ב. דוגמת המאמין – האיקון הזוהר של
ר׳ יודיל חסיד (עמ' 30־49)
ג. המרכבה המרקדה – היציאה המחוללת
של האיקון מגומחתו (עמ' 49־60)
ד. גרות בעולם מחולל (עמ' 60־72)
ה. תפתה ערוך, הזוגות בהיכל התמורות וספר התימהונות של
ר׳ יודיל חסיד (עמ' 73־90)
ו. קול התנועות ותורת האותיות – בדחני
ברודי והחכם הירושלמי (עמ' 90־93)
מחשבה שנייה: הספריות השותקות של הממשות (עמ' 95־144)
נרעש: סמוך ונראה בסיפורים ׳מדירה לדירה׳ ו׳אצל חמדת׳
א. ממה הוא נרעש? (עמ' 97־107)
ב. הרעש של בלועי קורח – ׳מדירה
לדירה׳ (עמ' 107־118)
ג. התינוק הנרעש בימים נוראים ומסעו
׳אצל חמדת׳ (עמ' 118־128)
ד. חמדת ימים ובשר על גבי גחלים
– הספרייה השותקת בסיפור ׳אצל חמדת׳ (עמ' 128־144)
מחשבה שלישית: בתוך משפחות האדמה (עמ' 145־217)
לעומתו: בחנותו של מר לובלין
א. הראשית המאוחרת של הרומן בחנותו של מר לובלין (עמ' 147־159)
ב. גרמניא (עמ' 160־177)
ג. ארבע משפחות האדמה והאווזה של ויצלרודה (עמ' 178־197)
ד. ארבעת סוסי האפוקליפסה והאווז של קרל הגדול (עמ' 197־206)
ה. הקרטוגרפיה השמימית של שמואל יוסף: הלבנה של לייפציג, כוכבי
בוטשאטש ונוצות האווז של יעקב שטרן (עמ'
206־217)
מחשבה רביעית: מחשבת הספר של ש״י עגנון (עמ' 219־332)
לטעמו: המהדורות הביבליופיליות של עגנון
א. להיכנס לספרייה – אוצר ספרי בוטשאטש, גנזי ברדיצ׳בסקי
ואוספיו של בובר (עמ' 221־234)
ב. ׳יודישער פערלאג׳ – לטעמו או לא
לטעמו חד גדיא – ספר פסח ומעוז צור – ספר חנוכה (עמ' 234־242)
ג. כלבבו – ספר יהודי פולין (עמ' 242־245)
ד. ׳אחר הצהריים של יום
חמישי׳ ומהדורת אמיל רודולף וייס (עמ' 245־259)
ה. על שלושה ספרי
אגורה שבהוצאת ׳יודישער פערלאג׳ (עמ' 260־263)
ו. והיה העקוב
למישור – מהדורת יוסף בודקו (עמ' 264־270)
ז. ׳אגדת הסופר׳, משה
מוזס מרקס ו׳מעשה עזריאל משה שומר הספרים׳ (עמ' 271־280)
ח. ׳שונצינו – חברת חובבי ספרי היהודים׳ בברלין והש״ס של
דפוס מענקיש (עמ' 280־296)
ט. מ׳הדים׳ לדרוגולין (עמ' 297־315)
י. אפילוג:
לנוכח היפה שבדפוסים העבריים, עגנון וחומש שונצינו (עמ' 315־325)
יא. נספח: המהדורות הביבליופיליות של ש״י עגנון הנסקרות
בפרק זה בסדר הדפסתן (עמ' 326־332)
מראי מקום (עמ' 333־355)
כתבי עגנון (עמ' 333־335)
מקורות בעברית (עמ' 335־346)
מדרשים, דרשות,
פירושים לתורה, פיוטים, חיבורים הלכתיים, כרוניקות, מנהגים
וספרי זיכרונות הנזכרים בספר (עמ' 346־348)
מקורות בלועזית (עמ' 348־355)
