ראובן שֹהם.
    סנה בשר ודם : פואטיקה ורטוריקה בשירתו המודרניסטית והארכיטיפית של אורי צבי גרינברג / ראובן שהם. – קריית שדה בוקר : המרכז למורשת בן גוריון : הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, תשנ"ז 1997)
    314 עמ'.
    Burning Bush of Flesh and Blood : Poetics and Rhetoric in the Modernist and Archetypal Poetry of Uri Zvi Greenberg / Reuven Shoham

הספרות מעוגנת במיתוס – ממנו היא שואבת עלילות, דמויות. מוטיבים וסמלים. ואותם היא טווה, כמבני עומק ארכיטיפיים. באין ספור וריאציות. למבני שטח, לביוגרפיות ספציפיות של גיבורים מזדמנים.
הביוגרפיות הארכיטיפיות הללו הן עלילות של גיבורי תרבות: של הגואל, הנביא, הקדוש, האמן וכדומה. שירתו המודרניסטית הנבואית והמשיחית של א"צ גרינברג לא צמחה אם כן יש מאין. דיוקן הדובר האוטוביוגרפי שלו מאחד את כל הדמויות האלה ואחרות, והוא אחד השיאים בשלשלת ארוכה שר דיוקנאות נבואיים בספרות עם ישראל, שראשיתה בגיבורי המקרא ונביאיו. שלשלת הנבואה, שנותקה לכאורה עם הסתלקות הנבואה מישראל, בספרות חז"ל, לא נותקה לחלוטין והשאיפה לחידוש המסורת הנבואית המשיכה ללחוש במסתרים. כדי שלחישה זו תחזור להיות לקול צלול חייבת היתה השירה העברית להתגבר על מעצורים רבים – תרבותיים, הלכתיים ופסיכולוגיים, ורק אילוצים כבדי משקל הביאו להתחדשות הזרם הנבואי בשירה העברית החדשה.
ספר זה מתחלק אפוא לשניים: השער הראשון בא לתת לשירה הנבואית היהודית ולשירתו של אורי צבי גרינברג פרספקטיבה היסטורית שנעדרה עד כה מן הדיונים על השירה הנבואית החדשה. השער השני, שהוא עיקר הספר, עוסק בפואטיקה, ברטוריקה ובדיוקן הדובר הנבואי בשירתו של גרינברג שראה עצמו כסנה נבואי לאלוהיו ולעמו, סנה בשר ודם:
    הִצַתַּנִי בָּאֵשׁ גּוּף-וָנֶפֶשׁ כָּךְ טוֹב!
    כַּבֵּן לְאָבִיו, הִנְנִי-לְךָ סְנֶה.
    לֹא אֵשְׂטְ מִן הַלַּהַב, הֲיִבְרַח הַסְּנֶה?
    אָמֵן כִּי אֶבְעַר עַד אֲשֶר תְכַבֶּה.

תוכן העניינים:

• הקדמה (עמ' 1־2)
• מבוא
  הדרישה לנביא (עמ' 3־7)
  הביוגרפיות הארכיטיפיות של הגיבור, הנביא והאמן (עמ' 7־10)
  הביוגרפיה הנוסחאית של הגיבור (עמ' 11־13)
  הביוגרפיה הנוסחאית של הנביא-הגואל (עמ' 13־16)
  הביוגרפיה הנוסחאית של האמן האלוהי (עמ' 16־17)

שער ראשון – נביאים ונבואה : הסתלקות ושיבה מאוחרת
• פרק ראשון: הסתלקות הנבואה בספרות חז"ל והכמיהה לשובה לאחר חתימת התלמוד (עמ' 21־28)
• פרק שני: מן החכם האלוהי אל המשורר הנבואי בספרות ההשכלה (עמ' 29־59)
  רמח"ל – המשל המדבר במגדל עוז ובלישרים תהילה (עמ' 33־34)
  החכם-המשכיל – השכלת ברלין והמאספים (עמ' 34־36)
  לויזון – המליצה האלוהית מדברת (עמ' 36־39)
  ארטר כ'צופה לבית ישראל' (עמ' 39־42)
  מיכ"ל – המשורר האלוהי בדמותם של 'שלמה' ו'רבי יהודה הלוי' (עמ' 42־43)
  מאפו – הנביא כמשורר באהבת ציון (עמ' 43־47)
  י"ל גורדון כנביא משכיל (עמ' 48־59)
• פרק שלישי: דמות הנביא בשירת חיבת-ציון ובראשית ספרות התחייה (עמ' 61־81)
  אימבר כנביא חובב-ציון (עמ' 61־65)
  העימות הנבואי בין 'אחד העם' ובין 'חוזה מדינת היהודים' (עמ' 65־71)
  הכחשת הנביא והנבואה – בין ביאליק לאחד העם (עמ' 71־81)

שער שני – הנביא והרטוריקה הנבואית בשירת אורי צבי גרינברג
• פרק רביעי: אורי צבי גרינברג כנביא בראשית המאה העשרים (עמ' 85־97)
  ארס פואטיקה ושלילת תרבות המערב בשירת גרינברג המוקדמת (עמ' 91־97)
• פרק חמישי: היקום האלטרנטיבי – המיתוס והרומנס (עמ' 99־129)
  המשורר והקורא המשתמע (עמ' 99־103)
  העלילה האנכית של המבדה המופלא (עמ' 103־106)
  האיפיון המקוטב – הזעם והעורמה (עמ' 106־111)
  Heroica ומוות (עמ' 111־113)
  ההרואיקה של המרטיר ודמות ישו (עמ' 113־118)
  מוטיבים של עלייה וירידה ביקום המיתולוגי (עמ' 118־127)
  כתבי הקודש כמורה דרך ליקום המיתולוגי ולביוגרפיות הארכיטיפיות (עמ' 128־129)
• פרק שישי: לידה פלאית, נעורים ויציאה אל הדרכים (עמ' 131־153)
  גיבור קורן באור הלבנה (עמ' 131־138)
  בטרם יציאה – אנקראון ב'מקום הנחמד' (עמ' 139־143)
  המסע: מן האימה הגדולה אל 'טור מלכא' (עמ' 144־153)
• פרק שביעי: ההתגלות והקריאה לשליחות (עמ' 155־171)
  ההתגלות המכוננת – האל כמשלח (עמ' 155־159)
  שליח מטעם עצמו (עמ' 159־163)
  הנמענים כמשלחים (עמ' 163־168)
  האל-הנפח (עמ' 168־171)
• פרק שמיני: 'המפלצת' והקרב הפתטי מבית ומחוץ (עמ' 173־199)
  השירה כחרב בידיו של גיבור לא גיבור (עמ' 173־180)
  סנבלט – 'הנחש הקדמוני' (עמ' 180־185)
  כלפי ביאליק ועוד תשעים ותשעה – הקרב הפתטי בשדה הספרות (עמ' 185־192)
  הנבואות על הגויים וחזון אחרית הימים (עמ' 192־199)
• פרק תשיעי: לאחר הקרב– בחיקה של האם הגדולה (עמ' 201־209)
• פרק עשירי: המשורר-'הנביא' מורד באלוהיו (עמ' 211־232)
  המרד הארכיטיפי (עמ' 211־214)
  'אורי צבי גרינברג' ונפתוליו עם אלוהים (עמ' 214־232)
• פרק אחד-עשר: הקטרוג, הסילוק, והתחייה (עמ' 233־241)
• פרק שנים-עשר: הקללה והבריחה (עמ' 243־255)
• פרק שלושה-עשר:  פואטיקה אלגורית ללא אלגוריה (עמ' 257־285)
  המודוס האלגורי ושירת גרינברג (עמ' 257־260)
  היקום המיתולוגי-האקטואלי כפונקציה של מחשבה ותכלית עליונה (עמ' 260־263)
  אימז'ים אמבלמטיים (עמ' 264־265)
  עלילה פרטקטית של מסע וקרב בדרך אל המרכז הקדוש (עמ' 265־273)
  דובר דמוני-נזירי (עמ' 274־279)
  הדובר הגנרטיבי-הפרויקציוני (עמ' 279־283)
  בין המראות הצובאות – סיכום (עמ' 283־285)


• רשימה ביבליוגרפית (עמ' 287־297)
• מפתחות (עמ' 299־314)