מנחם זלמן וולפובסקי נולד בעיירה סוראז׳ בפלך צ׳רניגוב (רוסיה),
בכ״ט באב תרנ״ג, 11 באוגוסט 1893. למד בחדר, בישיבה ובקורסים למורים, ורכש בכוחות עצמו
השכלה כללית. ב-1910 החל לכתוב, וביכורי שירתו פורסמו בשבועון העולם, בירחון
השילוח וברבעון התקופה. לפני מלחמת העולם הראשונה התגורר בייקאטרינוסלב,
ושם התחזקה זיקתו לספרות העברית, ובעיקר דבקה נפשו בסיפורי ״השלישייה״ – ברנר, גנסין
ושופמן. בפרוץ המלחמה גויס לצבא הרוסי ועשה בחזיתות בפולין ובגליציה. היה חבר פעיל
ב״צעירי ציון״. עלה ארצה בראשית 1921, ועוד הספיק להתוודע אל יוסף חיים ברנר ולהסתופף
במחיצתו בחודשי חייו האחרונים. היה חבר שלוש שנים בגדוד העבודה כמורה וכפועל במקומות
שונים בארץ. מאמצע שנות העשרים היה עורך בהוצאת ״מצפה״, ולאחר מכן בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
בד בבד עבד שנים רבות בהוראה. הוא
נפטר בי״א בטבת תשל״ו, 15
בדצמבר 1975.
פרסומיו של מ״ז וולפובסקי מקיפים קרוב למאתיים ספרים, מיעוטם יצירה
מקורית בשירה, בפרוזה ובמסה ורובם תרגום. שיריו נאספו בשני קבצים: סופי שבילים
(1928) ושירים ופואימות (1953). שירתו הלירית והסיפורית היא בעיקרה מעין יומן-חיים
פיוטי המשקף את תחנות חייו השונות: ילדות בעיירה, השתתפות כחייל במלחמת העולם הראשונה,
חוויית העלייה, הפגישה עם נופי הארץ, שנות גדוד העבודה, וכן תגובות נרגשות על שואת
יהודי אירופה, מלחמת העצמאות, הקמת המדינה והעלייה ההמונית בשנותיה הראשונות. כל כולה
הזדהות ללא סייג עם המעשה הציוני, ברוח הדברים המושמים בפיה של ארץ ישראל עצמה: ״כָּל
בְּנֵי-בְּלִי-שֵׁם,/ כָּל סְחוּפֵי שַׁיִט,/ אֲנִי אֶהְיֶה לָכֶם לְאֵם, /אֲני מַחֲסֶה
לִבְנֵי-בְּלִי בַּיִת״ (״שיר לבני-בלי-שם״, תרפ״ט).
הסיפורת של וולפובסקי מוקדשת בעיקרה לחבלי השתרשותם בארץ של בני
דורו, ומעלה על נס את חיי הקבוצה השיתופית החקלאית כאידיאל נשאף וכמזור למצוקותיהם
של עולים מבני המעמד הבינוני הכושלים בניסיונותיהם להכות שורש בעיר. בכתיבתו ניכרת
רגישות מיוחדת לדמויותיהן של נשים עשירות נפש שאינן מוצאות מנוח בחיי זוגיות ומשפחה,
מתלבטות בין גברים שונים, כמהות לחיים של חירות והגשמה עצמית או מבכות את המבויים הסתומים
שחייהן נקלעו אליהם. האסופות העיקריות של סיפוריו הן ילד יוּלַד לנו (1950)
ובית בישראל (1963). כמו כן פרסם סדרת סיפורים לנוער, מעובדות ממקורות שונים,
בנושאים תנ״כיים והיסטוריים. מסותיו הספרותיות כונסו בקובץ קרובים בנפש (1968)
אשר כשמו כן הוא: שרטוטי דיוקנאות רגישים של הסופרים שליוו את חייו, ועם רובם בא במגע
אישי: ברנר, שופמן, גנסין, דוד שמעונוביץ, דבורה בארון, יצחק קצנלסון, ח״ש בן-אברם
ואחרים.
ואולם את עיקר רישומו טבע וולפובסקי בעבודת התרגום החרוצה והענפה
שלו מארבע שפות. מרוסית תרגם בין השאר מיצירותיהם של פושקין, טורגנייב, דוסטוייבסקי,
טולסטוי וצ׳כוב. מאנגלית תרגם מיצירותיהם של ג׳ק לונדון, סומרסט מוהאם ופרל באק. מגרמנית
תרגם את אריך קסטנר, יעקב וסרמן, ויקי באום, קרל מאי ומקס ברוד. מיידיש תרגם את סיפורי
מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי, זיכרונותיו של י״ל פרץ, יושה עגל מאת י״י זינגר וכתביו
האחרונים של יצחק קצנלסון. כן תרגם ספרי היסטוריה וביוגרפיות. ב-1952 זכה בפרס טשרניחובסקי
לתרגומי מופת. רבים מתרגומיו שמרו על טעמם גם אחרי עשרות שנים.
אטצל אנדרגסט : רומן / יעקב וסרמן (תל אביב : מצפה, תרצ״ד, 1933–1934)
מכרות המלך שלמה / ה. רידר הגרד (תל אביב : א״י שטיבל, תרצ״ד)
הגיטו החדש / תיאודור הרצל (תל אביב : מצפה, תרצ״ד) <חלק מכרך
ו׳ של מבחר כתבי הרצל. בכרך גם ׳היכל בורבון׳ בתרגומו של ר׳ בנימין>
דברי ימי אנגליה : בארבעה כרכים, בצרוף מפות ותמונות / מאת ס״א קריגטון, י׳ המפדן ג׳קסון (תל אביב : מצפה, תרצ״ד-תרצ״ה 1934) <כרך ראשון בתרגומו
של יצחק שנהר (שנברג)>
העולם העתיק : בצרוף תמונות ומפות / מ. רוסטובצב (תל אביב : מצפה, תרצ״ה)
ליפשיץ, אריה. אוהלים ושדות : סיפורי מנחם
זלמן וולפובסקי. בספרו: הווייתה של תקופה : יצירות ודיוקנאות
בספרות העלייה השלישית (תל-אביב : יחדיו, תש״ם 1980), עמ׳ 184–189.
בנארי, נחום. ״ילד יולד לנו״ למ. ז.
וולפובסקי. בספרו: ערכי רוח וספרות : על סופרים, ספרים ואישים (תל-אביב
: מדור לספריות שע״י מרכז לתרבות ולהסברה, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל,
תשי״ד), עמ׳ 133–137.