מירה
מינצר-יערי נולדה בקיבוץ מרחביה בכ"ב באב ת"ש, 26 באוגוסט 1940 להוריה שעלו
מפולין ונמנו עם ראשוני החברים בקיבוץ שבעמק יזרעאל. סיימה בית-ספר תיכון ולאחר שירותה הצבאי למדה
מקרא ומחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה. בתום לימודיה שבה לקיבוצה
ולימדה בבית הספר האזורי 'עמקים'. את ספר שיריה הראשון "נפרדות" (זיכה אותה
בפרס רחל ניומן מטעם בית הסופר ע"ש חיים הזז) כתבה למבוגרים. לאחר מכן פרסמה עוד שני קבצי שירה למבוגרים וארבעה ספרי שירה לילדים.
שמות ספרי הילדים מבטאים את תפיסתה הלא שגרתית של המשוררת: מי שנשאר עם עצמו הוא כבר לא לבד; אולי רק אני מבין אותי ויש לי זמן רק אלי.
בשירה מצאה מינצר-יערי יופי, נחמה ומפלט מן הפגעים שבעולם: "שכל מעשיו של אדם מתהפכים לו ביאושיו / להיעשות רקיעי שירה בכלים של כסף." המוות מופיע כמוטיב שכיח בשיריה, גם לילדים וגם למבוגרים, כאילו ניבא לה ליבה את מותה בגיל 46.
בשירי הילדים משלבת המשוררת תכנים הגותיים והיא מציגה בהם שאלות על תופעות פיסיות ועל מצבים רגשיים, על עולם ועל אדם. על סיפור יוסף היא אומרת כי מכל סיפורי המקרא "מצאתי שהסיפור הזה הוא הכי נורא," והיא שואלת: " איך הם יכלו למכור את אחיהם יוסף?" - שאלה שנותרת בשיר ("אבא לבדו נשאר") ללא מענה.
מירה מינצר-יערי היתה נשואה ואם לבת ושני בנים.
עריכה:
|