רצון הלוי נולד בכפר אלמרגמה, באזור אלמזאחן בחבל שרעב בשנת תרפ״ב (1922) או תרפ״ג. למד בפני מורו הנערץ ר׳ סעיד בן יצחק סולמי ז״ל, ובהיותו בן חמש שנים נתייתם מאביו. בן תשע יצא עם משפחתו לעדן בדרכם לארץ־ישראל, אך מסיבות שונות נתעכבו באזור עדן למעלה משנתיים, ורק בשנת תרצ״ג (1933) הגיע ארצה והוא כבן אחת עשרה. התגורר בשכונת צ׳לנוב בדרום תל אביב עם אימו ושני אחיו הקטנים. בשנים 1935 עד 1939 התנדב לפלוגות הלילה של אורד וינגייט. אחיו נשלחו ללמוד בת״ת ״קלישר״, והוא יצא לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. תחילה עבד כסבל בשוק, ואחר כך עסק בעבודת הבניין, עד שהתמחה בכל שלביה.
    מלבד שנות לימודיו אצל המארי בתימן לא למד במסגרת מסודרת, אך תיאבונו האינטלקטואלי הביא אותו ללמוד בעצמו את מקורות היהדות ואת הספרות העברית לדורותיה מן המקרא ועד המדרש והתלמודים, ומספרותם של הוגי ישראל בימי הביניים ועד לספר הזוהר ולכבשונה של הקבלה. בצד זאת גמע בצמא גם מיטב הספרות העולמית למן הומירוס ועד למשוררי אנגליה וארה״ב, ובייחוד נתחבבו עליו יוצרים כבירון, דנטה, פושקין, היינה, מרק טווין, טולסטוי ושייקספיר. גם מקומם של משוררי הספרות העברית החדשה לא נפקד מספרייתו, ובמיוחד הייתה חביבה עליו יצירת שלום עליכם.
    מגיל צעיר משך רצון הלוי בעט הסופרים. תחילה כנער בשוק העלייה בת״א, שם כתב שירים עבור נערים שביקשו שירים מחורזים לאהובותיהם. סמוך לאחר מלחמת השחרור החל לפרסם את שיריו בכתבי־עת שונים. בשנת תשכ״ד ייסד עם חבריו את ביטאון ״אפיקים״ ובו פרסם רבים משיריו וממחקריו על שירת תימן. נפטר בכ״ב באדר תשס״ז, 12 במארס 2007 והוא כבן 85.
    שלושה תחומים עיקריים ביצירת רצון הלוי: שירה, מחקר וכתבי זיכרונות. אסופת שיריו הראשונה ״המי יונת הלב״ יצאה לאור בהוצאת מחברות לספרות (תשכ״ז, 70 עמ׳), ובראשה דברי שבח מאת פרופי אהרן מירסקי. לאחר כשלוש שנים פרסם את ספר שיריו: ״הנצח האחד״ (תשל״ט, 106 עמ׳). לאחר הפסקה של כשלושים שנה, פרסם בפרק זמן של כחמש שנים שלושה ספרים השונים מקודמיהם בהיקפם ובמגמה ההגותית הבולטת בהם: ״בסוד הנצחות״ (תשסייא , 464 עמ׳), ״מראש מקדם - שירי נעורים וזקנים״ (תשס״ג, 264 עמ׳); ״ענפי שיר״ (תשס״ו, 380 עמ׳). בשלושת ספריו האחרונים פרסם, מלבד שיריו האישיים, גם שילובי שירה, ובהם שילב את שירתו בתוך שירתם של משוררי ספרד כשמואל הנגיד, שלמה אבן־גבירול, משה אבן־עזרא, יהודה הלוי, ר׳ שלום שבזי, ובתוך שירת אלתרמן, וכן בתוך תרגומיהם של בני תרבויות ודתות אחרות כשקספיר, ביירון והיינה. כמו כן תרגם משירת הנשים התימנית, שירים מן השירה הג׳אהילית הערבית שקודם לאיסלאם, פרקים מן הקוראן ואף משירתה של משוררת ערבייה פמיניסטית מנצרת, שוקייה ערוק, וכתב שיר תגובה למשורר סורי שכתב כי ״היהדות הנה תופעה חולפת ותחלוף לאין״.
    מלבד יצירתו הספרותית עסק גם במחקר שירת תימן ופרסם את פרי מחקריו בכתב העת ״אפיקים״, שנמנה עם מייסדיו. ואולם עבודתו המחקרית החשובה ביותר היא אוסף של מאות שירים תימניים מתוך דיוואנים עתיקים, רובם לר׳ שלום שבזי, וכן משל כמה מן המשוררים בני הדורות האחרונים. בשנים תשנ״ח–תשס״ג הוציא לאור את פרי מחקרו בשלושה כרכים של דיוואן ״שירת ישראל בתימן״. בשנות חייו האחרונות הוציא לאור שלושה כרכים עבי כרס ובהם זיכרונותיו מאז ימי ילדותו: מעולם לעולם; עלילות מעולם לעולם; דרכים מעולם לעולם.
    שירת רצון הלוי מגוונת מאוד בסוגותיה. שירתו משלבת ישן עם חדש, וכתובה כמעט בכל אופן מאופני השירה. כמי שמילא כרסו בספרות הישנה והחדשה, הושפע סגנונו מכל רובדי הלשון העברית לדורותיה, ואף מספרות המופת העולמית. היה בקי בפואטיקה העברית הקלאסית מיסודם של משוררי ספרד ותימן וכן בפואטיקה של השירה החדשה בארץ ובעולם. חלק משיריו כתב על פי הקונבנציות המסורתיות של עולם הפיוט, ובחלקם נמשך אחר השירה החדשה בהשתחררות מסגירות הצורה ומכבלי החרוז הסדור והמשקל הקבוע. ואולם, גם בשירתו שנכתבה על פי קונבנציות מודרניות מרבה הוא להשתמש בשנינות במילים וביטויים מלשון המקורות ובכך מערב הוא ישן עם חדש. שירתו מקיימת עירוב של שירה אישית עם שירה לאומית, ובכך מעמיד הוא את עצמו כשליח הציבור המשלב לשון אישית עם לשון ציבורית וסבלותיו האישיים מתערבים עם סבלה של האומה בכללה.
    מאפיין ייחודי המשתקף ברבים משיריו, הוא מנהגו לאחר ששמע הרצאה או הספד שהשאירו עליו רושם, ל״תרגם" אותם לשפת השיר. כך יצר כמה וכמה שירים שבהם אין הוא הדובר, אלא המקשט והמגיש. כך למשל תרגם את הספדו של אפרים אלוני על נפילת מאיר בר׳ יששכר שרעבי במלחמת השחרור, כך גם נאומו של אדם שתיאר את מאורעותיו בזמן השואה, ואף נאומים של עסקנים פוליטיים.
    שירת רצון הלוי היא בעיקרה שירה דתית המשקפת זיקה עמוקה אל מורשת ישראל ואמונה טוטלית בבורא עולם, שבפניו הוא עומד מוקסם במלוא עוצמותיו הרגשיות. שירתו הנוטלת את עיקר השראתה ממורשת יהדות ישראל לדורותיה, מספרות המקרא והתלמוד, דרך יצירתם ההגותית והפיוטית של חכמי ישראל בימי הביניים ובעיקר משירת תימן ומעקרונותיה הפואטיים והאסתטיים. בשירתו המאוחרת בולטת המגמה ההגותית, העיון בהווייתו הרוחנית והלאומית של עם ישראל, במצבו בהווה ובעתיד. ברבים משיריו המוקדמים הרבה לפנות אל דמות נשית המחליפה גווניה, פעמים היא נפשו של המשורר, פעמים היא דמות השכינה ופעמים היא שתיהן גם יחד.
    מאפיין בולט בשירתו, המבדיל אותו ממשוררים מזרחיים אחרים שיצרו בארץ לפני קום המדינה, הוא הכרת ערכו כשווה בין שווים ביחס לקובעי הטון התרבותי־החברתי בארץ. אין בשירתו תחושת נחיתות או חוויית קיפוח, אף שהוא מודע היטב לפערים החברתיים בארץ ולאי ההכרה של ההגמוניה השלטת במכמני התרבות של בני עדתו.

מקורות: פ׳ גיאת: חוויית המפגש עם ארץ־ישראל ביצירתם הספרותית של עולי תימן בין השנים תרמ״ב–תש״ח (2013)
[מקורות נוספים: לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית, ויקיפדיה] 

ספריו:

• המי יונת הלב : שירים (תל אביב : מחברות לספרות בסיוע הקרן לעידוד השכלה ומפעלי תרבות מיסודם של עולי תימן, תשכ״ז)
• הנצח האחד : שירים (תל אביב : אפיקים, תשל״ט) <ניקד, הגיה והתקין לדפוס יוסף דחוח־הלוי>
• שירת ישראל בתימן : ממבחר השירה השבזית־תימנית / אסף מכתבי יד, ערך, תרגם (שירים הכתובים ערבית), פירש וההדיר רצון הלוי (קרית אונו : מכון משנת הרמב״ם, תשנ״ח–תש״ס) 3 כר׳.
• בסוד הנצחות : שירים ושירות (תל אביב : אפיקים – לתחיה רוחנית וחברתית, תשס״א 2001) <הגהה – יוסף דחוח הלוי>
• מעולם לעולם (תל אביב : אפיקים, תשס״ג 2002)
• מראש מקדם : שירי נעורים וזקונים (תל אביב : אפיקים : מכון אבא שלום שבזי מאש״ש, תשס״ג)
• עלילות מעולם לעולם (תל אביב : אפיקים : מאש״ש – מכון אבא שלום שבזי, תשס״ה 2005)
• ענפי שיר (תל אביב : אפיקים : מאשש (מכון אבא שלם שבזי), תשס״ו 2006)
• דרכים מעולם לעולם (תל אביב : אפיקים, תשס״ו 2006)

על המחבר ויצירתו:

• אתר לזכרו של רצון הלוי