יונה סטולר נולדה באודסה, אוקראינה,
בכ"א באדר תרנ"ט, 3 במארס 1899 לאביה, המורה והמגיה מנחם מארק ורעייתו
שרה שהייתה מיילדת. ב-1903 עברה המשפחה לוורשה. שם היו גם בשנת 1905 – בימי המהפכה והפוגרומים. אחרי זה עברו למוסקבה – מקום מגוריהם של אבי אביה ואחיו. האב
הוציא לאור ספרים בתולדות האמנות. יונה גמרה בית ספר תיכון ב-1916 בהצטיינות (מדליה של זהב) ונתקבלה לבית
ספר לחקלאות. הנטייה לטפל באהבה בצמחים ובבעלי חיים הייתה טבועה בנפשה מילדותה. הייתה גאה ביהדותה, והשאיפה להגיע לארץ-ישראל ולעבוד עבודת אדמה הייתה חלום חייה.
את בעלה לעתיד, שמואל סטולר, הכירה עוד בילדותה מימיה הראשונים במוסקבה, כי משפחותיהם חיו בשכנות והילדים שיחקו יחד. אך קשרי ידידות על רקע השאיפה לארץ ולעבודה חקלאית בה נוצרו ב-1915. סטולר היה הראשון שהתחיל ללמדה עברית, ועוד בהיותם במוסקבה גמרו אומר לדבר ביניהם רק בשפת עמם. בסוף מאי 1920, לאחר שנרשמו אצל מזכיר הקהילה ביאלטה כזוג נשוי, עלו לארץ, כאשר בידיהם תעודה המעידה שהם פליטים מארץ-ישראל וחוזרים לארץ מוצאם. הגיעו ליפו באלול תר"פ ולכנרת בב' חשוון תרפ"א. לפני בואם לכנרת עבדו שניהם בהכנת חצץ בכביש טבריה-צמח.
רוב שנותיה עסקה בחקלאות, הקימה משתלות גפנים, עצי פרי וצמחי נוי, נטעה גן
בוטאני בבית-ירח ולימדה ריבוי צמחים. אחרי מותה הופיע קובץ סיפורים "התן הקטן" ובו תיאורי אמת מחיי ציפורים וחיות.
יונה סטולר נפטרה בכנרת בכ' בתשרי תשכ"ט, 12 באוקטובר 1968.
הניחה אחריה את שמואל בעלה (1898־1977), חוקר
התמרים וחתן פרס-ישראל, ובניה-בנותיה – התאומים אורי ומנחם (נולדו
בא' בסיון תרפ"ג) , נתה, נח, שרה, בתיה ואליק (בתה דינה נפטרה בגיל 23), ואתם 24 נכדים ושלושה
נינים.
[מקורות: אופק³,
אתר
קבוצת כנרת]
יונה סטולר נולדה באודסה, אוקראינה,
בכ"א באדר תרנ"ט, 3 במארס 1899 לאביה, המורה והמגיה מנחם מארק ורעייתו
שרה שהייתה מיילדת. ב-1903 עברה המשפחה לוורשה. שם היו גם בשנת 1905 – בימי המהפכה והפוגרומים. אחרי זה עברו למוסקבה – מקום מגוריהם של אבי אביה ואחיו. האב
הוציא לאור ספרים בתולדות האמנות. יונה גמרה בית ספר תיכון ב-1916 בהצטיינות (מדליה של זהב) ונתקבלה לבית
ספר לחקלאות. הנטייה לטפל באהבה בצמחים ובבעלי חיים הייתה טבועה בנפשה מילדותה. הייתה גאה ביהדותה, והשאיפה להגיע לארץ-ישראל ולעבוד עבודת אדמה הייתה חלום חייה.
את בעלה לעתיד, שמואל סטולר, הכירה עוד בילדותה מימיה הראשונים במוסקבה, כי משפחותיהם חיו בשכנות והילדים שיחקו יחד. אך קשרי ידידות על רקע השאיפה לארץ ולעבודה חקלאית בה נוצרו ב-1915. סטולר היה הראשון שהתחיל ללמדה עברית, ועוד בהיותם במוסקבה גמרו אומר לדבר ביניהם רק בשפת עמם. בסוף מאי 1920, לאחר שנרשמו אצל מזכיר הקהילה ביאלטה כזוג נשוי, עלו לארץ, כאשר בידיהם תעודה המעידה שהם פליטים מארץ-ישראל וחוזרים לארץ מוצאם. הגיעו ליפו באלול תר"פ ולכנרת בב' חשוון תרפ"א. לפני בואם לכנרת עבדו שניהם בהכנת חצץ בכביש טבריה-צמח.
רוב שנותיה עסקה בחקלאות, הקימה משתלות גפנים, עצי פרי וצמחי נוי, נטעה גן
בוטאני בבית-ירח ולימדה ריבוי צמחים. אחרי מותה הופיע קובץ סיפורים "התן הקטן" ובו תיאורי אמת מחיי ציפורים וחיות.
יונה סטולר נפטרה בכנרת בכ' בתשרי תשכ"ט, 12 באוקטובר 1968.
הניחה אחריה את שמואל בעלה (1898־1977), חוקר
התמרים וחתן פרס-ישראל, ובניה-בנותיה – התאומים אורי ומנחם (נולדו
בא' בסיון תרפ"ג) , נתה, נח, שרה, בתיה ואליק (בתה דינה נפטרה בגיל 23), ואתם 24 נכדים ושלושה
נינים.