שולמית לפיד, סופרת, מתרגמת ומחזאית
נולדה בתל־אביב כשולמית גלעדי בב׳ בכסלו תרצ״ה, 9 בנובמבר 1934. אביה, דוד גלעדי, היה ממייסדי העיתון
מעריב. לאחר שסיימה את שירותה הצבאי נסעה עם הוריה לשליחות בפריז, עבדה שם בשגרירות ישראל ואחר כך בשגרירות בלונדון. כששבה ארצה למדה מזרחנות באוניברסיטה העברית בירושלים וסיימה תואר ראשון. נישאה ליוסף (טומי) לפיד, שהיה עיתונאי ואחר כך הפך לפוליטיקאי, והיא אמם של מירב ושל הפוליטיקאי, העיתונאי ואיש הטלוויזיה
יאיר לפיד (בתה הבכורה מיכל נהרגה בתאונת דרכים ב־1984).
יצירתה הראשונה של שולמית לפיד היא ספר סיפורים, מזל דגים, שראה אור ב־1969 בהוצאת עקד. אחריו כתבה ופירסמה את ספר הילדים
שפיץ (1971), וכן שני ספרי סיפורים נוספים: שלוות שוטים (1974) וקדחת (1979). ב־1982 יצא הרומן הראשון פרי עטה
– גיא אוני. הספר מגולל את סיפור חייה של נערה עצמאית הנמלטת מהפוגרומים ברוסיה, מגיעה לארץ־ישראל עם העלייה הראשונה ומתמקמת בגליל העליון. בתוך כך נפרשים קשיי הקיום של המתיישבים הראשונים בראש פינה, שנקראה גיא אוני. שנתיים אחר כך פירסמה לפיד את ספרה הבא,
כחרס הנשבר (1984), סיפורו של מוזס וילהלם שפירא, יהודי מומר, חוקר ונוכל, אספן וזייפן – אחת הדמויות המרתקות בחיי ירושלים של שלהי המאה התשע־עשרה, שניסה למכור למוזיאון הבריטי מגילות קלף ועליהן עשרת הדיברות שנתגלו, לטענתו, במערות בעבר הירדן. באותה שנה נבחרה לפיד לתפקיד יו״ר אגודת הסופרים העבריים, ואותו מילאה עד 1987. ב־1987 הועלה על בימת
תיאטרון הקאמרי מחזה ראשון פרי עטה: רכוש נטוש (ראה אור ב־1991).
בשנים 1985–1988 ראו אור כמה ספרי ילדים פרי עטה: נערת החלומות
(1985); התנין מצרים (1987); אורח (1988); עודד המלוכלך (1988). עוד הוציאה ספר שירים:
חלון (1988). שנה אחר כך הפתיעה בספר בלשי: מקומון (1989), שהציג בפני ציבור הקוראים דמות חדשה ואותנטית – ליזי בדיחי, כתבת במקומון בבאר שבע, המסתבכת בחקירתו של מקרה רצח ובתוך כך חושפת את החיים בפריפריה של ישראל. ב־1990 ראה אור ספר ילדים נוסף שלה:
מה משמח עכבישים (1990), וכן עלה על הבמות מחזה חדש פרי עטה: רחם פונדקי.
ב־1992 הועלה על הבמה המחזה מפעל חייו פרי עטה. אז פירסמה גם את הספר השני בסדרת ליזי בדיחי,
פיתיון (1991), ואת הספר השלישי באותה סדרה, התכשיט (1992). הספר הרביעי,
חול בעיניים, ראה אור ב־1997, ולאחריו ספר ילדים, השמיכה זהבה (1998). ב־1997 הוצג מחזה נוסף פרי עטה:
הפלגות, וב־2000 פורסם הספר החמישי בסדרת ליזי בדיחי, פילגש בגבעה, ובסמוך לו גם נובלה קצרה,
הספסל.
לפיד הקדישה מכישרונה הספרותי לתחום נוסף, כתיבה סאטירית. ספרה
חיבוק דב (2002) בוחן באופן ביקורתי ועוקצני את הביצה הספרותית של תל־אביב, באמצעות יחסיהם של משורר עלום ומעריצה עיקשת. ב־2006 פירסמה לפיד רומן המשך לגיא אוני,
חוות העלמות, ושנה אחר כך שבה אל סדרת ליזי בדיחי בספר סוף עונת הלימונים. לאחר מכן הוציאה את הספרים
ואולי לא היו (2011) וטעות אנוש (2012). במהלך כל קריירת הכתיבה שלה עסקה לפיד גם בתרגום, בעיקר של ספרוני ילדים מבית היוצר של וולט דיסני.
כתיבתה של שולמית לפיד, לסוגיה השונים, מבטאת מודעות ואחריות חברתית תוך הפניית המבט אל דמותו של האחר בחברה הישראלית, או אל דמויות מתקופות שונות שגורלן לא שפר עליהן: מהגרים, מחוסרי עבודה, תושבי פריפריה, חלוצות, ניצולי שואה ותלושים למיניהם. כל יצירותיה, בכל הז׳אנרים שבחרה לכתוב – ממחזות ועד ספרי מתח – מהוות פלטפורמה להעברת מסרים המבוססים על אהבת אדם וחמלה על פי מיטב המסורת ההומניסטית. ספרה האחרון עד כה הוא קובץ הסיפורים
טעויות של אחרים (2014).
שולמית לפיד זכתה בפרס ראש הממשלה
ליצירה ב־1987, פרס המכון הבינלאומי לתיאטרון ב־1988 ובפרס ניומן (1994).
ב־2005 הוענק לה תואר אזרחית כבוד של העיר תל־אביב.
נגב, אילת. מי רצח את ג׳ודי
ביסמוט. בספרה: שיחות אינטימיות
(תל־אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 1995), עמ׳ 187–195.
Moscati Steindler, Gabriella. Life as
drama : the women in Shulamit Lapid׳s theatre. Modern Hebrew
Literature, N.S., nos. 8–9 (Spring/Fall 1992), pp. 60–61.
הראל, שלמה. מסביב למושבה – בין מיתוס להיסטוריזם : עיון ב׳גיא אוני׳ מאת
ש׳ לפיד. בתוך:
בין היסטוריה לספרות
/ הביאה לדפוס – מיכל אורון (תל־אביב : דיונון, תשמ״ג 1983), עמ׳ 134–150.
הראל, שלמה. ׳גיא אוני׳ לשולמית לפיד. בספרו: הרומאן הישראלי בשנות ה־80 ... ועוד אחד : עיון בבעיות יסוד (אבן יהודה : רכס, 2001), עמ׳ 15–39.
מצוב־כהן, עופרה. ״הזיות, חזיונות אוכלים את נשמתי ...״ : עיצוב השיגעון בדמות החלוצה. בתוך:
ספר הכנס ׳משיחיות, שיגעון וחזון׳ : היבטים היסטוריים ותאורטיים בפנייה אל תחומי דעת שונים / עריכה וארגון – פלדמן זיוה (אריאל : המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשע״ג 2012), עמ׳
173–182 <דיון, בין היתר, ב׳גיא אוני׳ ו׳חוות העלמות׳ לשולמית
לפיד ו׳רומן רוסי׳ מאת מאיר שלו> <נוסח מקוצר
נדפס ב׳הדור׳, השנתון העברי של אמריקה
(תשע״ג 2012), עמ׳ 118–123>
פלדמן, יעל. רומן היסטורי או ״אוטוביוגראפיה״ במסכה? (על
״גיא אוני״ ובני מינו בסיפורת העכשווית). הדואר, שנה 65, גל׳
ב׳
(כ״ד בחשון תשמ״ו, 8 בנובמבר 1985), עמ׳ 19–22 <חזר ונדפס ב׳סימן קריאה׳, חוב׳ 19 (מארס 1986), עמ׳ 208–213>
מצוב־כהן, עופרה. ״הזיות, חזיונות אוכלים את נשמתי ...״ : עיצוב השיגעון בדמות החלוצה. בתוך:
ספר הכנס ׳משיחיות, שיגעון וחזון׳ : היבטים היסטוריים ותאורטיים בפנייה אל תחומי דעת שונים / עריכה וארגון – פלדמן זיוה (אריאל : המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשע״ג 2012), עמ׳
173–182 <דיון, בין היתר, ב׳גיא אוני׳ ו׳חוות העלמות׳ לשולמית
לפיד ו׳רומן רוסי׳ מאת מאיר שלו> <נוסח מקוצר
נדפס ב׳הדור׳, השנתון העברי של אמריקה
(תשע״ג 2012), עמ׳ 118–123>
משנה, נאווה. על נשים וגברים בכנרת : עיון ב״חוות העלמות״ מאת שולמית לפיד.
להיות ריאלי: בטאון קהילת ביה״ס הריאלי העברי בחיפה, חוב׳ 301 (2007), עמ׳ 114–116.
פז, מירי. חלומה הוא עלם חן, רק להתחתן. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – ספרות, כ״ד באדר תשס״ו, 24 במארס 2006, עמ׳ 28.