משה
יחיאל בר-און (בארון) נולד בגורשקוביץ, פלך פיוטרקוב, פולין, בי"ד באייר תרנ"ו, 27
באפריל 1896 לאביו נתן דוד ולאמו אסתר בת ברל הכהן אלטמאן. אביו היה למדן וחסיד מפורסם
בסביבה - מבני בניו של האדמו"ר בעל המופת הרבי ר'בר, "סבא קדישא . מראדושיץ" - ותורתו-אומנותו
בהוראת גפ"ת לבחורים גדולים ובהרבצת תורה ברבים לבעלי בתים שבעיירה. לפני מלחמת העולם
השניה הניח אחריו ככתב-יד חיבור גדול בכמה כרכים "ילקוט דן" - ליקוטי פירושים ממפרשים
ראשונים ואחרונים על התורה - ובימי השואה נפל הכתב לידי הנאצים. נתחנך לתורה ולחסידות
בבית הוריו, בחדר ובבית המדרש. רוב תורתו קיבל בישיבתו של ר' יחזקאל גאלשטוק , ראב"ד
באינוולודז (רב ואדמו"ר באוסטרובצה, אחר כך מ"מ אביו האדמו"ר ר' חיים מאיר יחיאל זצ"ל),
בשנים הסמוכות למלחמת העולם הראשונה. בימי מלחמת העולם ההיא השתלם במדעים, בלימוד לשונות
ובפדגוגיה והתחיל עוסק בהוראה עברית לקטנים ולגדולים. באותם הימים נכנס לעבודה ציבורית,
ציונית-עברית, בעיירתו, כאחד מראשוני "צעירי המזרחי" בפולין. בתרע"ז נשא לאשה את רחל
בת משה אהרן שטיינברג וקבע מושבו בעיר פיוטרקוב. שם יסד את בית-הספר העממי העברי "מזרחי"
ושימש בו מורה ומנהל. אף היה ממייסדי "עבריה" חוג לדיבור עברי, להרצאות ולהצגות בעברית,
וכן השתתף בקביעות במאמריו בשבועון הציוני בעיר "אונדזער צייטונג". באותו זמן שימש
מזכיר אגודת המורים העברים בעיר שלא על מנת לקבל פרס. בקיץ תרפ"ד עלה לארץ עם משפחתו
ונשתקע בתל-אביב. תחילה עבד בבנין, עד פתיחת שנת הלימודים החדשה אחרי חג הסוכות תרפ"ה
ומיד נכנס לעבוד בהוראה - שנה אחת - בבית הספר 'כל ישראל חברים' (כי''ח) ביפו-תל-אביב.
בתחילת תרפ"ו הוזמן להורות בבתי הספר של מחלקת החינוך בפיקוח "המזרחי" ונשלח לעפולה
לפתוח שם בית-ספר חדש. מאותה שנה ואילך שימש מורה ומנהל בבתי ספר בפיקוח "המזרחי" בעפולה,
בכפר גדעון, בסג'רה, בתל-אביב, בפתח-תקוה ובבני-ברק. באותה תקופה פרסם ספורים ורשימות,
מאמרי ביקורת וריפורטאז'ות ספרותיות ב"הארץ", ב"דבר", ב"הגה", ב"הד החינוך" וב"כל-נוע"
(בעריכת פסח גינצבורג ז"ל), בשמו ובכינוייו. בתרצ''ח, עם היווסד עתון "הצופה", נכנס
לעבודה חלקית במערכת העתון כמתרגם ופרסם שם עשרות רשימות וסיפורים ומאמרי ביקורת. בתש"ב
עבר לעבודה מלאה ב"הצופה" כחבר המערכת, תחילה כמתרגם ומסגנן ובשנים האחרונות - עורכו
הספרותי של העתון. בתש"ג עזב את ההוראה. בתש"ה יצא לאור ספרו הראשון, קובץ סיפורים
"עולמות", בהוצאת "שרשרת". במשך השנים לאחר מלחמת העולם השניה תרגם עשרות ספרים וחוברות
מאנגלית, מגרמנית ומיידיש, מהם הופיעו בהוצאת "אמנות" שלושה תרגומים בספרות לילדים
מאנגלית מן הסדרה "דוליטל הרופא". וכן יצאו לאור כמה ספרים בעריכתו בעלום שם. בתש"ח,
בחדשים הראשונים לתקומת המדינה, השתתף גם בעריכת החדשות ב''קול ישראל", בעבודה חלקית.
אחר כך, במשך כמה שנים, שודרו ב"קול ישראל" שיחותיו הקבועות, שבועיות וחדשיות, על נושאים
בהווי דתי ובחסידות, למבוגרים ולנוער. חלק מהם נתפרסם ב"הצופה לילדים". כל שנותיו בארץ
הקדיש מזמנו לעבודה ציבורית באגודות ובחברות, פעיל במוסדות תורה ותרבות, חבר באגודת
העתונאים ובאגודת הסופרים, חבר ותיק ב"הפועל המזרחי" ואח בלשכת רשב"י של הבונים החפשים
ובשנים האחרונות - חבר הועדה ללשון העתונות והראדיו ע"י האקדמיה ללשון העברית. כינוייו
הספרותיים: "בן נון", ''בן חריזי", "אבנור", "בנאור", "מ. יחיאל", "מבין ועוד. משה
יחיאל בר-און נפטר בתל-אביב בכ"ה בשבט תש"ן, 20 בפברואר 1990. צאצאיו יצחק (פקיד במשרד
הבטחון ואשתו שושנה לבית מושקטבליט), דבורה אשת הסופר הצעיר נפתלי
גינתון, שמשון.
[מקורות: קרסל,תדהר]
מסכת ימים טובים (עם פירוש רמ"י) : תלמוד ישראל סטירי בחתימת רבונא, מצליף
פולסין של אש על ימין ועל שמאל / המלביה"ד מ. י. בר-און (תל אביב : הוצאת
"רבים", תשי"ט)
משה
יחיאל בר-און (בארון) נולד בגורשקוביץ, פלך פיוטרקוב, פולין, בי"ד באייר תרנ"ו, 27
באפריל 1896 לאביו נתן דוד ולאמו אסתר בת ברל הכהן אלטמאן. אביו היה למדן וחסיד מפורסם
בסביבה - מבני בניו של האדמו"ר בעל המופת הרבי ר'בר, "סבא קדישא . מראדושיץ" - ותורתו-אומנותו
בהוראת גפ"ת לבחורים גדולים ובהרבצת תורה ברבים לבעלי בתים שבעיירה. לפני מלחמת העולם
השניה הניח אחריו ככתב-יד חיבור גדול בכמה כרכים "ילקוט דן" - ליקוטי פירושים ממפרשים
ראשונים ואחרונים על התורה - ובימי השואה נפל הכתב לידי הנאצים. נתחנך לתורה ולחסידות
בבית הוריו, בחדר ובבית המדרש. רוב תורתו קיבל בישיבתו של ר' יחזקאל גאלשטוק , ראב"ד
באינוולודז (רב ואדמו"ר באוסטרובצה, אחר כך מ"מ אביו האדמו"ר ר' חיים מאיר יחיאל זצ"ל),
בשנים הסמוכות למלחמת העולם הראשונה. בימי מלחמת העולם ההיא השתלם במדעים, בלימוד לשונות
ובפדגוגיה והתחיל עוסק בהוראה עברית לקטנים ולגדולים. באותם הימים נכנס לעבודה ציבורית,
ציונית-עברית, בעיירתו, כאחד מראשוני "צעירי המזרחי" בפולין. בתרע"ז נשא לאשה את רחל
בת משה אהרן שטיינברג וקבע מושבו בעיר פיוטרקוב. שם יסד את בית-הספר העממי העברי "מזרחי"
ושימש בו מורה ומנהל. אף היה ממייסדי "עבריה" חוג לדיבור עברי, להרצאות ולהצגות בעברית,
וכן השתתף בקביעות במאמריו בשבועון הציוני בעיר "אונדזער צייטונג". באותו זמן שימש
מזכיר אגודת המורים העברים בעיר שלא על מנת לקבל פרס. בקיץ תרפ"ד עלה לארץ עם משפחתו
ונשתקע בתל-אביב. תחילה עבד בבנין, עד פתיחת שנת הלימודים החדשה אחרי חג הסוכות תרפ"ה
ומיד נכנס לעבוד בהוראה - שנה אחת - בבית הספר 'כל ישראל חברים' (כי''ח) ביפו-תל-אביב.
בתחילת תרפ"ו הוזמן להורות בבתי הספר של מחלקת החינוך בפיקוח "המזרחי" ונשלח לעפולה
לפתוח שם בית-ספר חדש. מאותה שנה ואילך שימש מורה ומנהל בבתי ספר בפיקוח "המזרחי" בעפולה,
בכפר גדעון, בסג'רה, בתל-אביב, בפתח-תקוה ובבני-ברק. באותה תקופה פרסם ספורים ורשימות,
מאמרי ביקורת וריפורטאז'ות ספרותיות ב"הארץ", ב"דבר", ב"הגה", ב"הד החינוך" וב"כל-נוע"
(בעריכת פסח גינצבורג ז"ל), בשמו ובכינוייו. בתרצ''ח, עם היווסד עתון "הצופה", נכנס
לעבודה חלקית במערכת העתון כמתרגם ופרסם שם עשרות רשימות וסיפורים ומאמרי ביקורת. בתש"ב
עבר לעבודה מלאה ב"הצופה" כחבר המערכת, תחילה כמתרגם ומסגנן ובשנים האחרונות - עורכו
הספרותי של העתון. בתש"ג עזב את ההוראה. בתש"ה יצא לאור ספרו הראשון, קובץ סיפורים
"עולמות", בהוצאת "שרשרת". במשך השנים לאחר מלחמת העולם השניה תרגם עשרות ספרים וחוברות
מאנגלית, מגרמנית ומיידיש, מהם הופיעו בהוצאת "אמנות" שלושה תרגומים בספרות לילדים
מאנגלית מן הסדרה "דוליטל הרופא". וכן יצאו לאור כמה ספרים בעריכתו בעלום שם. בתש"ח,
בחדשים הראשונים לתקומת המדינה, השתתף גם בעריכת החדשות ב''קול ישראל", בעבודה חלקית.
אחר כך, במשך כמה שנים, שודרו ב"קול ישראל" שיחותיו הקבועות, שבועיות וחדשיות, על נושאים
בהווי דתי ובחסידות, למבוגרים ולנוער. חלק מהם נתפרסם ב"הצופה לילדים". כל שנותיו בארץ
הקדיש מזמנו לעבודה ציבורית באגודות ובחברות, פעיל במוסדות תורה ותרבות, חבר באגודת
העתונאים ובאגודת הסופרים, חבר ותיק ב"הפועל המזרחי" ואח בלשכת רשב"י של הבונים החפשים
ובשנים האחרונות - חבר הועדה ללשון העתונות והראדיו ע"י האקדמיה ללשון העברית. כינוייו
הספרותיים: "בן נון", ''בן חריזי", "אבנור", "בנאור", "מ. יחיאל", "מבין ועוד. משה
יחיאל בר-און נפטר בתל-אביב בכ"ה בשבט תש"ן, 20 בפברואר 1990. צאצאיו יצחק (פקיד במשרד
הבטחון ואשתו שושנה לבית מושקטבליט), דבורה אשת הסופר הצעיר 