יצחק בן מרדכי ראַבינאָוויץ
(איש קאָוונאָ) נולד בכ"ג בתשרי
תר"ז, 13 באוקטובר 1846 בקובנה, ליטא. למד בעיר הולדתו אצל אברהם מאפו ומאז
זיקתו לספרות ההשכלה. למד אחר-כך אצל רבנים שונים ומאז נישואיו (1867) חי
בטלז ובה התיידד עם יהודה ליב גורדון (יל"ג) ומכאן החל להשתתף בשירים
ומאמרים בעיתונים ומאספים. כינס מבחר
שיריו בספרו בין שני החלקים "זמרות ישראל" (וילנה, תרנ"א). עבר לווילקומיר
ב-1888 ובנדודים בערים שונות. ב-1893 יצא בעקבות בניו לארצות-הברית וחי עד
סוף ימיו בניו-יורק. חי בארצות-הברית במסכנות ועיקר פרנסתו מרומנים
"מותחים" ביידיש (היו באלה גם בני אלפי עמודים) ומשאר עיסוקים. בארצות
הברית השתתף בעיתונים ובמאספים העבריים בשיריו, בהם ביטא יגונו של משורר
עברי על אדמת נכר ובאווירה של אטימות ואדישות. שני קבצי שיריו: "נגינות בת
יהודה" (ניו יורק, תרנ"ו) ו"על נהר כבר" ("שיר של פגעים ביום מלאת לי חמשים
שנה", ניו יורק, תרנ"ז) ולאחר מותו הוציאו ידידיו את ספר השירים "פרחי
חורף" (ניו-יורק, תר"ס).
עריכה:
|