דוד בן יהודה קויפמן (קאופמן) נולד בקוייטן, מורביה, צ'כיה, בכ' בסיון תרי"ב, 7 ביוני 1852. למד תחילה בעיר הולדתו אצל רב העיר, הרב יעקב בריל (יחד עם בנו נחמיה בריל). ב-1867 נשלח ללמוד במכינה לבית-המדרש לרבנים בברסלאו (כיום, וורוצלב בפולין). סיים לימודיו שם ב-1877. תוך כדי לימודיו בברסלאו השלים את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת לייפציג וב-1874 הוענק לו תואר דוקטור. תחילה גישש בתחום כהונת-רבנות (בין היתר בברלין), אולם עם היווסד בית-המדרש לרבנים בבודפשט (1877) הוזמן לכהן בו כפרופסור למקצועות יהודיים וכן כלליים וקיים כהונה זו עד מותו. דוד קויפמן היה בפוריים בחוקרי תולדות עם ישראל במאה ה-19 ובכמה לשונות (גרמנית, עברית, אנגלית, צרפתית, הונגרית ועוד). מחקריו הקיפו תחומים מרובים ובפרט ההגות הדתית של ימי הביניים שלשונה ערבית, תולדות משפחות ובייחוד אלה ממערב במאות השנים האחרונות, האמנות היהודית, ביבליוגרפיה ועוד וכן הוציא מהדורות של חיבורים עבריים ואחרים בצירוף מבואות והערות. קויפמן הירבה להשתתף באכסניות העברית ובמיוחד במדעיות, החל ב"המגיד", "בית תלמוד", "השחר", דרך "קובץ על-יד", "אוצר טוב", "אוצר הספרות" (כאן סדרה בכמה כרכים בשם: "מקורות לקורות בני ישראל"), "האסיף", "המצפה" (סט. פטרבורג), "ירושלים" (של לונץ), "החוקר", "ממזרח וממערב" עד "האשכול", "הגורן" ו"השלוח" (כאן מאמרו על הגניזה הקהירית, שבה סיפר בין היתר על חיפושים ביזמתו במערות סביב ירושלים לשם גילוי גניזות עתיקות. אף היה מהראשונים שרכשו אלפי קטעים מהגניזה הקהירית והביאם לבודפשט). קויפמן הירבה לכתוב בלשונות אחרות על הספרות העברית (מאמרו הראשון בכלל, בגרמנית, מ-1872 היה על "התועה בדרכי החיים" לסמולנסקין). ספרייתו העשירה בספרים וכתבי-יד נמצאת ברשות האקדמיה למדעים בהונגריה. דוד קויפמן נפטר בקרלסבאד (כיום קרלובי וארי במערב בוהמיה שבצ'כיה) בכ"ח בתמוז תרנ"ט, 6 ביולי 1899.
[מקורות: קרסל]

ספריו:

עריכה:

על המחבר ויצירתו: