יוסף חיים דורוז'קה (דאָראָזקא) נולד כנראה בתרכ"ט (1869) בעיירה קלינקביץ' בדרום-מזרח בלארוס. חי כל ימיו במסכנות וכשלושים שנה משותק במחצית גופו. בחליו זה וממקום מושבו הנידח השפיע רבות בתחומי החינוך העברי, הספרות והתרבות העברית וכן היה פעיל בעניני ציונות וישוב ארץ-ישראל. עסק בכמה עבודות ספרותיות, ובהן תרגום התלמוד הבבלי לעברית (הספיק לתרגם מסכת אחת, שאף היא לא יצאה בדפוס). מאמרים פרי עטו נדפסו בעיקר ב"המליץ" וכן ב"הצפירה" וב"לוח אחיאסף". קבוצת מכתבים וכרוזו "על רכישת השפה העברית ללשון הדיבור של העם" כונסו לאסופה, שערך זלמן אפשטיין. מכתבים נוספים פירסם צבי קרול ב"הארץ" (1.7.1938). דורוז'קה נפטר בעיר הולדתו בט"ו בתשרי תר"ף, 10 באוקטובר 1919.
[מקורות: קרסל]

ספריו:

• יוסף חיים דורוז'קה : ציון לסופר עברי אומלל, איש הרוח מסוג נאצל בלתי שכיח / בעריכת זלמן אפשטיין (תל אביב : דפוס שושני, סיון תרצ"ד 1934)

על המחבר ויצירתו: