אהרן ליטאי (רבינוביץ) נולד בט' בכסלו
תרל"ט, 5 בדצמבר 1878 בקרוקי, מחוז רצ'יצה, פלך פינסק, ברוסיה הלבנה, לאביו משה ליב (מלמד) ולאימו חיה שרה בת צבי קויפמן.
קיבל חינוך מסורתי בחדרים, ובבית המדרש ובישיבות רצ'יצה והומל. למד באופן פרטי לימודי בי"ס תיכוני ונבחן באודיסה.
ב-1905 נשא לאישה את חנה בת מיכאל וייץ (אחותו של הד"ר נפתלי וייץ, שהיה רופא במושבות ובירושלים ועסקן ציבורי, ממייסדי בית העם והגימנסיה העברית בירושלים).
ליטאי היה מורה בגימנסיות היהודיות של איגליצקי ואחרות באודיסה ופעיל שם בעניני ציונות, ספרות ותרבות. ממזכירי הועד לישוב ארץ-ישראל (עד שנסגר ב-1920 על ידי הבולשביקים), ממייסדיה ומזכירה של "אגודת חובבי שפת עבר", ממייסדי "האגודה הספרותית היהודית" באודיסה, ממייסדי הוצאת הספרים "יובנטוס", ביחד עם המורים שמחה ברברמן ואברהם לאנדאו שהוציא כ-20 ספרי-קריאה ברוסית בשביל הנוער היהודי (ביניהם "דוד אלראי" לבנימין ד'יזרעאלי, חלק מסדרת "זכרונות לבית דוד", ועוד).
את עבודתו העתונאית התחיל בתרס"ג ב"הצופה" הוארשאי בחתימת "ליטאי" ובמשך הזמן דחה כינוי זה לגמרי את שם-משפחתו המקורי רבינוביץ. כתב ב"השלוח", ב"רשומות", בעתוני אודיסה ברוסית ובעתונים הציוניים (ברוסית) "ווסחוד" ו"ראזסבייט", כתב באנציקלופדיה היהודית ברוסית את הערך
"אודיסה". ב-1917 היה חבר מערכת "העם" שיצא במוסקבה.
משגבר הלחץ הבולשביקי על כל פעילות ציונית ועברית קבל רשיון לעלות ארצה בתוך חבורת הסופרים והמורים שיצאו מרוסיה לעלות ארצה עם משפחותיהם וספריהם וכתביהם ברשיון השלטונות. ואלה הם: הסופרים ח. נ. ביאליק, י. ח. רבניצקי, א. דרוינוב, מ. קליינמן, ב"צ דינאבורג
[דינור], אביגדור המאירי, ד"ר צ. ויסלבנקי, מיכאל וילנסקי ואפרים ירושלמי.
מעת עלותו ארצה ב-1921 הנו חבר מערכת "הארץ". היה סופרו הארצישראלי של "העולם" מעת הופעתו בלונדון ובפריס במשך 16 שנה ברציפות בחתימת א. פרסם מאמרים גם בחתימות "בן משה" ו"א.ב.מ.") כתב ביקורת על ספרים במחקר התורה ועורר בעתונות את שאלת מקום הדת במדינה העברית. תרגם את "תורת המשפט הרומאי" ואת "הפרובלימות של המשפט האזרחי" לפרופ' פוקרובסקי, שיצאו בדפוס, והכין בכתב-יד את תרגום הספר "פרולוגומינה" לוולהאוזן.
בנו, מיכאל בן-גל (1908־1992), לימים אלוף בצה"ל.
ליטאי נפטר בתל-אביב בכ''ט באדר תשי"ב, 26 במארס 1952.
[מקורות: קרסל,
תדהר,
חנה לברון]
אהרן ליטאי (רבינוביץ) נולד בט' בכסלו
תרל"ט, 5 בדצמבר 1878 בקרוקי, מחוז רצ'יצה, פלך פינסק, ברוסיה הלבנה, לאביו משה ליב (מלמד) ולאימו חיה שרה בת צבי קויפמן.
קיבל חינוך מסורתי בחדרים, ובבית המדרש ובישיבות רצ'יצה והומל. למד באופן פרטי לימודי בי"ס תיכוני ונבחן באודיסה.
ב-1905 נשא לאישה את חנה בת מיכאל וייץ (אחותו של הד"ר נפתלי וייץ, שהיה רופא במושבות ובירושלים ועסקן ציבורי, ממייסדי בית העם והגימנסיה העברית בירושלים).
ליטאי היה מורה בגימנסיות היהודיות של איגליצקי ואחרות באודיסה ופעיל שם בעניני ציונות, ספרות ותרבות. ממזכירי הועד לישוב ארץ-ישראל (עד שנסגר ב-1920 על ידי הבולשביקים), ממייסדיה ומזכירה של "אגודת חובבי שפת עבר", ממייסדי "האגודה הספרותית היהודית" באודיסה, ממייסדי הוצאת הספרים "יובנטוס", ביחד עם המורים שמחה ברברמן ואברהם לאנדאו שהוציא כ-20 ספרי-קריאה ברוסית בשביל הנוער היהודי (ביניהם "דוד אלראי" לבנימין ד'יזרעאלי, חלק מסדרת "זכרונות לבית דוד", ועוד).
את עבודתו העתונאית התחיל בתרס"ג ב"הצופה" הוארשאי בחתימת "ליטאי" ובמשך הזמן דחה כינוי זה לגמרי את שם-משפחתו המקורי רבינוביץ. כתב ב"השלוח", ב"רשומות", בעתוני אודיסה ברוסית ובעתונים הציוניים (ברוסית) "ווסחוד" ו"ראזסבייט", כתב באנציקלופדיה היהודית ברוסית את הערך
"אודיסה". ב-1917 היה חבר מערכת "העם" שיצא במוסקבה.
משגבר הלחץ הבולשביקי על כל פעילות ציונית ועברית קבל רשיון לעלות ארצה בתוך חבורת הסופרים והמורים שיצאו מרוסיה לעלות ארצה עם משפחותיהם וספריהם וכתביהם ברשיון השלטונות. ואלה הם: הסופרים ח. נ. ביאליק, י. ח. רבניצקי, א. דרוינוב, מ. קליינמן, ב"צ דינאבורג
[דינור], אביגדור המאירי, ד"ר צ. ויסלבנקי, מיכאל וילנסקי ואפרים ירושלמי.
מעת עלותו ארצה ב-1921 הנו חבר מערכת "הארץ". היה סופרו הארצישראלי של "העולם" מעת הופעתו בלונדון ובפריס במשך 16 שנה ברציפות בחתימת א. פרסם מאמרים גם בחתימות "בן משה" ו"א.ב.מ.") כתב ביקורת על ספרים במחקר התורה ועורר בעתונות את שאלת מקום הדת במדינה העברית. תרגם את "תורת המשפט הרומאי" ואת "הפרובלימות של המשפט האזרחי" לפרופ' פוקרובסקי, שיצאו בדפוס, והכין בכתב-יד את תרגום הספר "פרולוגומינה" לוולהאוזן.
בנו, מיכאל בן-גל (1908־1992), לימים אלוף בצה"ל.
ליטאי נפטר בתל-אביב בכ''ט באדר תשי"ב, 26 במארס 1952.