אהרן פישקין נולד בבוברויסק (רוסיה הלבנה) בט׳ תשרי תרנ״ה, 9 בספטמבר 1894, לאב בעל-מלאכה. למד בצעירותו ב׳חדר׳ ובישיבה ורכש בכוחות עצמו השכלה כללית. במלחמת-העולם הראשונה גויס לצבא הצאר, ובפרוץ מהפכת אוקטובר עבר אל שורות הצבא האדום. ב-1923 עלה לארץ-ישראל, עבד בבנין ובשאר מלאכות, ואחר-כך עסק בהוראה. ב-1928 יסד וערך את שבועון-הילדים הציר (יצאו 3 גליונות בלבד) והוציא סדרת חוברות-קריאה בהוצאת ״הציר״. בשנים 1934–1938 היה חבר מערכת שבועון-הילדים עתוננו: אחר-כך עסק בעריכה ובהגהה בדבר ובהוצאות-ספרים עד פרישתו לגימלאות. מת בתל-אביב בכ״ט בטבת תשל״ט, 28 בינואר 1979.
    בששים שנות יצירתו העשיר פישקין את ספרות-הילדים העברית בעשרות שירים, סיפורים ומכתמים. יצירותיו הצטיינו בלשון מדויקת, נמלצת לעתים אך בהירה ומלוטשת, שנמזגו בה אוירה עממית, הומור דק, בינת-חיים שנונה ודמיון המעוגן בקרקע המציאות ומתרומם למעלת אלגוריה. שירו הראשון נדפס בשבועון-הילדים הפרחים (לוגאנסק 1914). מאז פירסם מיצירותיו ברוב עתוני הילדים (לעתים בפסידונים ״חרטום״, או ״קנקן״). בשנותיו האחרונות קיים ב״דבר לילדים״ מדור פולקלורי בשם ״חכמת עמים״.
    ספריו: העבודה אשר לא נעשתה (1925) – אגדה אלגורית; הדב בעיר היהודים (1928); הדחליל (1928) – מחזות לפורים; נחלת ראובן (1931. על-פי ש. בן-ציון) – תולדות נס-ציונה; שלוש אניות (1933); מאין באים המים (1933); הכל מן השמש (1938) – סיפורים קצרים (סדרת חוברות בשם זה: 1960); עלה ובנה! (1941) – לקט שירים; מים חיים (1944) – כינוס סיפוריו שהופיעו תחילה בחוברות נפרדות; הגואל הקטן (1952. מהדורה מחודשת: 1970) – מעשה בילד תמים שהביא עדנה ללבו של מלך עריץ ושנוא; אל תסתכל בקנקן (1955) – על קנקן-יין שסייע להשכנת שלום בין מלכים יריבים ועוד סיפורים בעלי מוסר-השכל. תירגם: מצרים (1927) – פרקי מסע; בלב אסיה להוק (1936); מסיפורי צ׳חוב (1940); הקלברי פין לטוין (1964. על-פי תרגום פאלק היילפרין). אשתו היא הסופרת מלכה פישקין.

[מקורות: קרסל, ארכיון גצל קרסל בספריה הלאומית בירושלים, לקסיקון אופק לספרות ילדים]

• הגואל הקטן (תל אביב : עם עובד, תשי״ב) <הציורים – אביגדור לואיזדה> <מהדורות נוספות יצאו לאור בהוצאת קרית ספר ב-1960 וב-1970>