ד"ר אברהם צפרוני (ציפרינוביץ) בן חיים צבי, נולד בכ' בכסלו תרמ"ג, 1 בדצמבר 1882, בעיר פרילוקי, פלך פולטבה (אוקראינה). לאחר לימודי קודש שקודים עבר ללימודי חול, שראשיתם בגימנסיה רוסית וסיומם באוניברסיטת וינה. למד בלשנות שמית וקלסית, והוכתר בתואר ד"ר לפילוסופיה. לשם השלמת ידיעותיו ביהדות ובספרות העתיקה, למד גם בבית המדרש לרבנים בוינה. אחרי גמרו את חוק לימודיו, התחיל לעסוק בהוראה, בבלשנות ובמחקר היהדות. החל להתמסר לעבודה ספרותית-מדעית, ופירסם שורת מאמרים על נושאים בחכמת ישראל, ומאמרי ביקורת על ספרים מדעיים ב"הצפירה", ב"השלח" וב"מולדת". בשנת תרע"א (1911) ההדיר את "הכוזרי" ליהודה הלוי. בשנת 1912, עלה ארצה לפי הזמנת הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב בתור מורה להיסטוריה, תנ"ך, תלמוד, לטינית ופילוסופיה. בתפקיד זה עמד במשך עשרים ושתים שנים עד יום פטירתו. היה פעיל מאד במוסדות החינוך בארץ, חבר מרכז המורים, חבר הועד הפועל של מועצת המורים למען הקרן-הקיימת וגם במשך מספר שנים היה מזכיר הועד הלאומי והשתתף בהכנת חוקת הבחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה ביחד עם יצחק בן-צבי וד"ר טהון. בשנים האחרונות היה גם חבר ועד אגודת הסופרים וחבר ועדת השמות לרחובות בתל-אביב. ערך לפי הזמנת הוצאת הד"ר יונוביץ את תרגומו של הד"ר יעקב סלע-בלובשטין "מקור חיים" לרשב"ג. הכין ופרסם בהוצאה הנ"ל את "חובת הלבבות" לרבנו בחיי הספרדי בתרפ"ח. צפרוני היה בין מייסדי "קופת הספר" ופרסם בה כמה חוברות פופולריות על "פלויוס", "יהושע בן נון" ו"אריאל אקוסטה'', תרגם לעברית את ספר "התלמוד" לפונק. הוא היה מורה גם בסמינר למורות ע"ש לוינסקי בתל-אביב. ביחד עם א. ז. רבינוביץ ודוד שמעונוביץ [שמעוני] ערך את "ספר השנה של ארץ ישראל", שיצאו לאור ממנו שני כרכים (תרפ"ג, תרפ"ד-פ"ה). כשהתחיל להופיע הרבעון "לשוננו" של "ועד הלשון" נמסרה העריכה לידו, ביזמתו של ח"נ ביאליק ודוד ילין, וערך אותו במשך ארבע שנים. כמו כן פירסם שורה של מאמרים ומחקרים מדעיים בעתונות הספרותית והמדעית בלועזית. היה חבר הועדה הממשלתית לבחינות בגרות, חבר "המכבי" בתל-אביב ומפעיליו. היה נשוי לאסתר בת נח גבריאל צלאל והיו להם שלושה ילדים: גבריאל, צבי ואילה. אברהם צפרוני נפטר בעין הכרם, ירושלים, בי"א באלול תרצ"ג, 2 בספטמבר 1933 והובל לקבורות בתל-אביב, בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור.
[מקורות: קרסל, תדהר]