הבארון דוד גינצבורג, בנו של נפתלי הירץ ונכדו של יוסף יוזל, אמידים ועסקני ציבור ביהדות רוסיה, שאף זכו לתואר האצולה: בארון, נולד בקמנץ פודולסק בי"ג בתמוז תרי"ז, 5 ביולי 1857. דוד גינצבורג היה תלמידם של צבי הירש רבינוביץ, שניאור זק"ש ויל"ג וכן סיים לימודיו באוניברסיטת פטרבורג במזרחנות (1877) ולאחר-מכן השתלם במקצוע זה באוניברסיטת גרייפסוואלד שבגרמניה (1879־1880). בנוסף לעסוקו המדעי המשיך מסורת סבו ואביו בעסקנות ציבור: ראשות בחברת "מפיצי השכלה", "חובבי שפת עבר" וכל שאר אגודות ציבוריות ותרבותיות ביהדות רוסיה בסוף המאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים. לעידודו זכו במיוחד מפעלים ספרותיים מדעיים הנוגעים לתולדות ישראל וספרותו. ב-1908 הקים בפטרבורג את "האקדמיה העברית" (שמה הרשמי היה "שעורים במדע המזרח") עם צוות מלומדים וביקש לעשותה מרכז ל"חכמת ישראל" ברוסיה.
גינצבורג פירסם מאמרים וספרים ברוסית, גרמנית ועברית בחקר ספרות ישראל בימי-הביניים ובמיוחד בזו הכתובה ערבית, וכן במקצועות הקרובים. השתתף ב"המליץ", "היום", "הקדם", "הזמן" ועוד. הניח אחריו אוסף ספרים יקר ביותר בדפוסים נדירים ובכתבי-יד (עבריים וערביים), שנרכש ב-1917 על ידי קבוצת נדבנים יהודיים לשם העברתו לבית הספרים הלאומי בירושלים, אולם עקב מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית, לא ניתן היה להוציאו. דוד גינצבורג נפטר בסט. פטרבורג בכ"ב בכסלו תרע"א, 23 בדצמבר 1910.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия, Jewish Encyclopedia]