יעקב אייכנבוים נולד ביום כיפור תקנ״ז, 12 באוקטובר 1796 בעיירה קריסטינופול בגליציה
(כיום Chervonohrad באוקראינה) לאביו משה גלבר אשר היה למורו ומחנכו. בילדותו עבר לאורחוב
הסמוכה לעיר הולדתו ובגיל 11 השיאוהו, אולם לאחר שנראה לחותנו ש״החמיץ״, גורש מאשתו.
ב־1815 נשא אשה בשנית, בת רב בזאמושטש. כאן פיתח נטייתו למתמטיקה ואף תירגם לעברית
את ספרו של אוקלידס (התרגום לא נדפס). הוא התפרנס מהוראה בבתי־אמידים ונדד בין הערים
אומאן, מוהילוב שעל הדניסטר, אודיסה וחזרה למוהילוב. בזאמושטש אף
שינה את שמו מגלבר לאייכנבוים (דבר זה נעשה בשל מעבר העיר לרשות רוסיה ומנדרשו התושבים
להמציא תעודות על ישיבתם בעיר, המציא תעודה מזויפת על שם המשפחה החדש). תוך כדי עיסוקו
במתמטיקה התכתב עם מתמטיקאים בחוץ־לארץ. הוא ניסה לפתוח בית־ספר לילדי ישראל
באודסה (1835), אולם הנסיון לא עלה יפה. ב־1844 נקרא לקישינוב לנהל בית־ספר יהודי שהוקם
על־ידי הממשלה, ומשם עבר ב־1850 לז׳יטומיר כמפקח בבית־המדרש לרבנים, משרה אותה נשא
עד סוף ימיו. אייכנבוים יצא להתרפא בקיוב ושם נפטר בכ״ד בטבת תרכ״ב, 27 בדצמבר 1861.
אייכנבוים היה בין ה״מליצים״ הנשגבים ביותר בספרות העברית בשליש
השני למאה ה־19. הוא השתתף בשירים בכתבי העת ״ציון״, ״פרחי צפון״ (כתב העת העברי הראשון
בליטא), ״כרם חמד״, ״המליץ״, ו״הכרמל״. בספר השירים שלו ״קול זמרה״ (לייפציג, 1836)
כונסו שיריו המקוריים בצירוף קצת תרגומים – והוא מספרי השירה הראשונים של ספרות ההשכלה
העברית. ספר השירה האחר פרי עטו, ״הקרב״, הוא על משחק שחמט (לונדון, 1839 – הופיע שוב
בלבוב ב־1860 ובאודסה בתרל״ד) תורגם לרוסית בלוית המקור על ידי יוסף רבינוביץ באודיסה,
ב־1847 ואילך. בתחום המתמטיקה פירסם אך חלק מספרו: ״חכמת השיעורים״ (וארשה 1857), שהוא
עיבוד מספר־לימוד לאריתמטיקה בצרפתית ואילו כל היתר נשאר בכתובים. שירו ״הקוסם״ שנדפס
בהמשכים ב״המליץ״ א–ב, יצא גם כספר (אודיסה, 1863).
צינים מצינים [ציונים מצוינים] : בבתי הקברות הישן והחדש אשר ... בעיר אדעססא,
ונלוה אליהם שיר ״למנצח בנגינות״ מאת ... יעקב אייכענבוים לעת העצר מגפת העפוש
... בשנת תקצ״ח / יצא לאור על ידי גבאי ח״ק דמתא (ווארשא : דפוס י׳ גאלדמאן, צ׳י׳ו׳נ׳י׳
ה׳ע׳י׳ר׳ א׳ד׳ע׳ס׳ס׳א׳ [תרמ״ז] 1888)
גולדברג, ראובן. ויכוח בין שד״ל לאייכנבוים.
תרביץ, כרך 38, גל׳ 2 (טבת תשכ״ט, דצמבר 1968), עמ׳ 175–180 <על הפולמוס
הארוך שנמשך כמעט 10 שנים בין המשורר והמתימטיקאי יעקב אייכנבוים לבין ש״ד לוצטו
על ספרו של אברהם אבן עזרא ’יסוד מורא’. המאמר מתאר את השתלשלות הפולמוס בין השניים,
שהיו מעורבים בו גם חכמים אחרים מבני דורם>
יעקב אייכנבוים נולד ביום כיפור תקנ״ז, 12 באוקטובר 1796 בעיירה קריסטינופול בגליציה
(כיום Chervonohrad באוקראינה) לאביו משה גלבר אשר היה למורו ומחנכו. בילדותו עבר לאורחוב
הסמוכה לעיר הולדתו ובגיל 11 השיאוהו, אולם לאחר שנראה לחותנו ש״החמיץ״, גורש מאשתו.
ב־1815 נשא אשה בשנית, בת רב בזאמושטש. כאן פיתח נטייתו למתמטיקה ואף תירגם לעברית
את ספרו של אוקלידס (התרגום לא נדפס). הוא התפרנס מהוראה בבתי־אמידים ונדד בין הערים
אומאן, מוהילוב שעל הדניסטר, אודיסה וחזרה למוהילוב. בזאמושטש אף
שינה את שמו מגלבר לאייכנבוים (דבר זה נעשה בשל מעבר העיר לרשות רוסיה ומנדרשו התושבים
להמציא תעודות על ישיבתם בעיר, המציא תעודה מזויפת על שם המשפחה החדש). תוך כדי עיסוקו
במתמטיקה התכתב עם מתמטיקאים בחוץ־לארץ. הוא ניסה לפתוח בית־ספר לילדי ישראל
באודסה (1835), אולם הנסיון לא עלה יפה. ב־1844 נקרא לקישינוב לנהל בית־ספר יהודי שהוקם
על־ידי הממשלה, ומשם עבר ב־1850 לז׳יטומיר כמפקח בבית־המדרש לרבנים, משרה אותה נשא
עד סוף ימיו. אייכנבוים יצא להתרפא בקיוב ושם נפטר בכ״ד בטבת תרכ״ב, 27 בדצמבר 1861.
