פינחס שיפמאן נולד לאביו אלחנן ולאמו סטסיה לבית גרצוק, מסרטוב, בי"ד בתשרי תרל"ד, 5 באוקטובר 1873 בעיר יֶלסק (Yelsk), פלך מינסק (כיום בלארוס). נתחנך ב"חדר" ובישיבות מינסק ווילנה וספג ידיעות מרובות בתלמוד ובספרות העברית העתיקה, השתלם בספרות ההשכלה ובמדעים כלליים, במגמה להוראה ולחינוך. בתרנ"ו נשא לאשה את גיני בת פנחס צודנובסקי מקנייב. עסק בהוראה, בה מיזג לימודי קודש עם לימודי חול. בשנת תרנ"ה נתמנה למורה ב"חדר מתוקן", תחילה בבראילוב שבפודוליה ואחר כך בבאסאווה, פלך קיוב. בתרס"ב פרסם את מאמרו הראשון ב"השלוח" של אחד-העם בענייני חינוך והוראה. ובזה קיבל "סמיכה" מאת אחד-העם, ונכנס כסופר להיכל הספרות הפדגוגית. פרסם במשך כל שנות חייו יותר מארבע מאות מאמרים בחמישים עיתונים וכתבי-עת (ביניהם "קולות") ובקבצים שונים. מקנייב עבר ללמד לשון, תנ"ך וספרות עברית בישיבת לידה, שנוסדה אז ע"י הרב יצחק יעקב ריינס. התחבב מאד על התלמידים, והשפעתו עליהם היתה רבה. עורר בהם הרגשת ערך עצמם ולימד אותם להכיר ולהוקיר את עמנו ותרבותו הלאומית. וכשהוצע לו להורות בישיבת אודיסה מיסודו של טשרנוביץ ("רב-צעיר"), לא נתנוהו תלמידיו לעזוב אותם ובהשפעתם והשפעתו של הרב ריינס נשאר בלידה. כאן חיבר את ספר הלימוד הראשון שלו "בכורים", קטעים נבחרים מן הספרות, והיה ספר הלימוד החשוב ביותר בזמן ההוא. בשנת תרס"ז היה ממייסדי ומפעילי הסתדרות המורים והמלמדים ברוסיה. בשנת תרע"ה (1915) עבר ליקטרינוסלאב עם התקרבות החזית לוילנה וסביבתה, ולימד שם בבתי הספר העבריים. לציונות נמשך מנעוריו. בשנת תר"ס נכנס באופן רשמי לתנועה הציונית. משנת תרע"ה ועד תר"פ היה מזכיר הגליל הציוני ביקטרינוסלאב. בשנים תרפ"ג-פ"ד שימש בתור מפקח על בתי הספר של "תרבות" בוורשה, ובשנת תרפ"ו עלה ארצה. את בנו בכורו יעקב שלח לארץ-ישראל עוד בשנת תרע"ג כדי ללמוד בגימנסיה "הרצליה", ועמד בעצמו לעלות ארצה, אך התעכב בגלל מלחמת העולם הראשונה. בבואו ארצה נכנס לעבוד בהוראה, תחילה בבית ספר ריאלי תחכמוני, ואח"כ בגימנסיה "תלפיות" בתל-אביב. לימד גם בבית מדרש למורות של המזרחי בתל-אביב עד סוף ימיו. בארץ חיבר ספר לימוד "תרומות" בשלושה חלקים אשר אושר כספר לימוד בבתי הספר החרדים מיסודו של "המזרחי". חלק ממאמריו כינס בספרים: "תרבות וחנוך", שני חלקים (תרצ"ד, תרצ"ז) ו"החינוך הלאומי" (תש"א). פנחס שיפמן עסק בהוראה 52 שנה והקים תלמידים רבים, רבים מהם נעשו לאנשי שם, ורישומם גדול בחיים היהודיים בגולה ובארץ. פנחס שיפמן נפטר בביתו בשבת, כ"ב באייר תש"ה, 5 במאי 1945 ונקבר בבית העלמין הישן בתל-אביב. חדשים מספר לפני מותו החליף יחד עם בניו ומשפחותיהם את שם משפחתו לבן-סירה. בנו, יעקב, היה מהנדס העיר של תל-אביב, בתו, שרה, היתה מורה להיסטוריה בסמינר למורים ומורות ע''ש א. ל. לוינסקי בתל-אביב, בנו אהרן היה מהנדס  ב"סולל בונה"; בנו אלחנן עבד במכון התקנים בבית המהנדס בתל-אביב, בתו רחל אשת אליהו בן-סירה (קוצינסקי) מהנדס בחברת "רסקו" ובתו רבקה אשת הסופר יוסף אריכא.
[מקורות: קרסל, תדהר, ויקיפדיה]

• אכסניא של תורה : קבץ מאמרים ע"ד הישיבות (לידא : דפוס ש. זעלדאוויץ, תר"ע 1910)
• בכורים : חריסטומטיה ספרותית-חנוכית למקרא ולמוד בשביל בני הנעורים. נועדה למחלקות העליונות שבבתי הספר והחדרים (וילנה : בדפוס רוזנקרנץ ושריפטזטצר, תרע"א 1911) <יצא לאור במהדורות מרובות ומעודכנות>
• בנין הקהלה (יקטרינוסלב : הועד הגלילי היקטרינוסלבי של ההסתדרות הציונית, תרע"ח 1918)
• היסוד הדתי בחינוך (ווארשא : "קופת רבי עקיבא" על יד ההסתדרות "מזרחי" בפולין, אחר תרע"ח 1918) <נתפרסם ב"השלוח", וכונס לספרו "תרבות וחנוך", כרך א'>
• תרומות : סדור לספרות יפה ועיונית בשביל המחלקות העליונות בבתי-הספר העממיים ובשביל המחלקות התיכוניות בבתי-הספר התיכוניים (תל אביב : "אמנות", תרצ"ו 1935) <שלושה כרכים: א. לשנת הלימודים השישית ; ב. לשנת הלימודים השביעית ; ג. לשנות הלמודים השמינית והתשיעית> <מהדורה מקוצרת של שני הכרכים הראשונים הופיעה בתש"ד 1944>
• תרבות וחינוך (תל אביב : דפוס הספר, תרצ"ד-תרצ"ח, 1934־1938) <שני כרכים: א. מסכת חינוך ; ב. פרקי חינוך>
• החינוך הלאומי (ירושלים : הוצאת הספרים הארץ-ישראלית, תש"א 1941)
• בית היוצר (תל אביב : אמנות, תש"ח 1947) <כתבים מן העזבון. ערך מרדכי ליפסון; הקדים מבוא: "אבני דור" מאת דב שטוק [סדן]>