משה ישראל גארסון נולד בעיירה ראצקי, פלך סובלקי, פולין, בכ"ו בכסלו תרכ"א, 19 בדצמבר 1860, לאביו מרדכי גרשון ולאמו שרה לבית ראזולסקי. בגיל 17 פרסם מאמרים ב"הקול" וב"המליץ". בשנת 1881 היגר לארצות הברית ופרץ סמולנסקין עודדו להמשיך בספרות. מאז הגירתו ועד יום מותו עסק במסחר. עבודתו הספרותית התחדשה בשנת תרנ"ד, עת פרסם ב"הצפירה" מאמר על חיי היהודים באמריקה.  בשנת תרנ"ה התוודע למשורר מנחם מנדל דוליצקי ונקשר אליו בעבותות ידידות. הוא גם הוציא על חשבונו את "כל שירי דוליצקי". שיריו נדפסו ב"נר המערבי", "הדבורה" וה"איזראעליט" של ווייז וב"העברי" של רוזנצווייג. בעיתון זה הדפיס את תולדות לינקולן (העברי, שנה ו', תרנ"ו). רושם רב עשה שירו הארוך "גושפנקא דבדילא", הוא שיר אוטוביוגרפי על נעוריו, הגירתו לארצות הברית, היותו רוכל, חנותו לבשר והסבל בשל הגושפנקא של כשרות. גארסון היה נשוי לאנה לבית אפשטיין. נפטר בפרט-אמבוי (Perth-Amboy), ניו-ג'רסי, בי"ג בכסלו תרצ"ו, 9 בדצמבר 1935. *
[מקורות: קרסל, מ. ריבולוב (עורך) אנתולוגיה של השירה העברית באמריקה]