מנחם מנדל דוליצקי נולד
כ"ז באדר א' תרט"ז, 4 במארס 1856 בביאליסטוק, פולין,
לאביו השוחט ר' זאב וולף. עד גיל 17 קיבל חינוך תורני-מסורתי ולאחר נישואיו
התחיל עוסק בספרות ההשכלה. בגיל 19 כתב את שירו הראשון "לקוי שני המאורות",
שנדפס בשנת תרל"ז ב"השחר". מאז פירסם שירים, מאמרים ופיליטונים ב"השחר",
"המליץ" ו"המגיד", וכן השתתף עם סמולנסקין בהוצאת "המביט". הוא גם חיבר
אגרון בשם "שבט סופרים" (ווינה, תרמ"ג). אחרי הפרעות בדרום רוסיה התחיל
מטיף במאמריו לחיבת ציון ועליה לארץ-ישראל. אז כתב את מבחר שיריו
הלאומיים-רומנטיים: "על חרבות ציון", "אויתיך", "לאבל כינורי" ו"על הררי
ציון", שזכה לפרס ספרותי מטעם אגודת "בני ציון" במוסקבה. שירים אלה, שבהם
באו לידי ביטוי געגועיהם של בני תקופת השמונים לארץ-ישראל, נעשו לשירים
עממיים. אחרי גירוש היהודים ממוסקבה ב-1892, לקח דוליצקי מקל-נדודים בידו
ובעצת יהודה ליב גורדון נסע לאמריקה. בראשית ימיו בארצות הברית השתתף
בעיתונים העבריים שיצאו לאור אז באמריקה, ואחר כך עבר לעיתונות בלשון
היידיש, שפירסם בה רומאנים שונים, שירים ומשלים, וגם הוציא בעצמו עיתון בשם
"דער צייט-גייסט". מעת לעת היה משתתף בעיתונות העברית באירופה:
"הדור", "המליץ", "השלוח", "לוח אחיאסף" ו"האשכול". שיריו נדפסו גם
ב"התורן", "מקלט", "לוח אחיעבר", "העברי" ו"הדואר". שיריו
הראשונים נאספו בשני קבצים: "כל שירי דוליצקי" (ניו יורק, תרנ"ח); "שירי
מנחם" (ניו יורק, תר"ס) ו"נגינות שפת ציון". שאר ספריו: "שבט סופר", "ניב
שפתים", "מבית ומחוץ" (סיפור), "בתוך לבאים" (סיפור), "מלחמת התחיה"
(רומאן). מנחם-מנדל דוליצקי נפטר בלוס אנג'לס בו' באדר תרצ"א, 23 בפברואר
1931. עריכה:
עודכן לאחרונה: 9 במאי 2019 |