ד"ר יהודה מהרש"ק נולד בשקלוב (ליד מוהילב)
בבלארוס,
בכ"ט טבת תר"מ, 13 בינואר 1880, לאביו ר' ישראל מתלמידי הגאון מבריסק, מצאצאי הרב אהרן שמואל קיידנובר (מכאן שם המשפחה בראשי-תיבות : "מגזע הגאון רבי שמואל קיידנובר") שחי במאה ה-17 וחיבר פירושים והגהות על התלמוד, ולאמו קיילה בת הרב ר' אברהם דוד, שהיה דיין בשקלוב ונודע כגדול בידיעת התורה בנגלה ובנסתר. עד גירוש היהודים ממוסקבה בתרנ"ב היה אביו שוחט שם ואח"כ בעיר סאמארה. למד בחדר ובישיבות מיר וטלז, עמד לבחינה בגימנסיה רוסית ממשלתית בסאמארה וקיבל תעודת בגרות. בסאמארה עסק בפעולה ציונית בעיר ובפלכי הוולגה בהדרכת המורשה ד"ר יחיאל צ'לינוב, וכן בהפצת הרעיון הציוני והשפה העברית בין המתלמדים, והשתתף בארגון הועידה הציונית הראשונה לפלכי הוולגה בתרנ"ט בניז'נינובגורוד. למד באוניברסיטת ברלין, שם היה חבר בועד אגודת "שפה ברורה", ואח"כ למד בברן שבשווייץ, שם היה חבר האגודה האקדמית היהודית ושם קיבל ב-1907 את התואר דוקטור לפילוסופיה.
בראשית שנת תרס"ח (1907), חדשים מעטים אחרי גמירת לימודיו, עלה ארצה והיה מורה בפתח-תקוה עד תרע"א. אחר-כך עלה לירושלים, שם יסד וניהל את "חדר-תורה תחכמוני" והורה עברית ופדגוגיה בבית-המדרש לגננות של חברת "עזרה" הברלינאית ("הילפספראיין"). אחרי מלחמת-העולם הראשונה נתמנה למנהל בית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב, ובמשרתו זו הוא כיהן עד
מותו. במשך שלש שנים היה גם מורה להיסטוריה בבית-המדרש למורות וגננות ע"ש לוינסקי בתל-אביב. כן יסד וניהל את בית-הספר הריאלי "תחכמוני", שהיה בית-הספר התיכוני הדתי הראשון בארץ והתקיים בשנים תרפ"ח-תש"ב והוציא 14 מחזורים.
השתתף בפעולה ציונית באגף הדתי "המזרחי", היה ציר בקונגרסים הציוניים הששי והשביעי בבאזל ובועידה העולמית של "המזרחי" בדאנציג בשנת תרפ"ח. היה חבר ב"בני ברית" בירושלים ואחר-כך בתל-אביב.
היה חבר במשפט השלום העברי במשך שנים רבות, חבר מועצת עירית תל-אביב בשנים תר"פ-תרפ"א, השתתף ביסוד אגודת "תורה", ביסוד שכונת "בית וגן" (היא בת-ים) והיה חבר הועד שלה במשך שנים רבות.
בשטח הארגוני של החינוך השתתף באיחוד רשת החינוך בארץ אחרי המלחמה ונלחם בשנותיו האחרונות בעד שמירת אחדותה ועצמאותה של הסתדרות המורים; היה חבר בועד החינוך, חבר בועד המפקח על בתי
הספר הדתיים שברשת החינוך (בזרם "המזרחי") משנת תרע"ט ואילך, וחבר במרכז הסתדרות המורים משנת תרע"ח ואילך.
פירסם מחקר בגרמנית על "התחיה אחרי גלות בבל" ומאמרים בעברית בשאלות השעה ובעניני
חינוך ב"המליץ", ב"העולם", ב"החינוך" ובעיתונים יומיים ושבועיים שונים בארץ.
ד"ר יהודה מהרש"ק נפטר בתל-אביב בכ"ח בניסן תש"י, 15 באפריל 1950. מבחר
כתביו, שבהם נכלל תרגום עברי למחקרו הגרמני על תקופת שבי-ציון לאחר גלות
בבל, יצא לאור במלאת שנה לפטירתו (תשי"א), בעריכתו של ש"ב פלדמן ובצירוף
הקדמה מר' בנימין (הכרך כולל גם ילקוט דברי הערכה)
[מקורות: קרסל,
תדהר, ספר האישים (תרצ"ז), אנציקלופדיה של הציונות הדתית]
ד"ר יהודה מהרש"ק נולד בשקלוב (ליד מוהילב)
בבלארוס,
בכ"ט טבת תר"מ, 13 בינואר 1880, לאביו ר' ישראל מתלמידי הגאון מבריסק, מצאצאי הרב אהרן שמואל קיידנובר (מכאן שם המשפחה בראשי-תיבות : "מגזע הגאון רבי שמואל קיידנובר") שחי במאה ה-17 וחיבר פירושים והגהות על התלמוד, ולאמו קיילה בת הרב ר' אברהם דוד, שהיה דיין בשקלוב ונודע כגדול בידיעת התורה בנגלה ובנסתר. עד גירוש היהודים ממוסקבה בתרנ"ב היה אביו שוחט שם ואח"כ בעיר סאמארה. למד בחדר ובישיבות מיר וטלז, עמד לבחינה בגימנסיה רוסית ממשלתית בסאמארה וקיבל תעודת בגרות. בסאמארה עסק בפעולה ציונית בעיר ובפלכי הוולגה בהדרכת המורשה ד"ר יחיאל צ'לינוב, וכן בהפצת הרעיון הציוני והשפה העברית בין המתלמדים, והשתתף בארגון הועידה הציונית הראשונה לפלכי הוולגה בתרנ"ט בניז'נינובגורוד. למד באוניברסיטת ברלין, שם היה חבר בועד אגודת "שפה ברורה", ואח"כ למד בברן שבשווייץ, שם היה חבר האגודה האקדמית היהודית ושם קיבל ב-1907 את התואר דוקטור לפילוסופיה.
בראשית שנת תרס"ח (1907), חדשים מעטים אחרי גמירת לימודיו, עלה ארצה והיה מורה בפתח-תקוה עד תרע"א. אחר-כך עלה לירושלים, שם יסד וניהל את "חדר-תורה תחכמוני" והורה עברית ופדגוגיה בבית-המדרש לגננות של חברת "עזרה" הברלינאית ("הילפספראיין"). אחרי מלחמת-העולם הראשונה נתמנה למנהל בית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב, ובמשרתו זו הוא כיהן עד
מותו. במשך שלש שנים היה גם מורה להיסטוריה בבית-המדרש למורות וגננות ע"ש לוינסקי בתל-אביב. כן יסד וניהל את בית-הספר הריאלי "תחכמוני", שהיה בית-הספר התיכוני הדתי הראשון בארץ והתקיים בשנים תרפ"ח-תש"ב והוציא 14 מחזורים.
השתתף בפעולה ציונית באגף הדתי "המזרחי", היה ציר בקונגרסים הציוניים הששי והשביעי בבאזל ובועידה העולמית של "המזרחי" בדאנציג בשנת תרפ"ח. היה חבר ב"בני ברית" בירושלים ואחר-כך בתל-אביב.
היה חבר במשפט השלום העברי במשך שנים רבות, חבר מועצת עירית תל-אביב בשנים תר"פ-תרפ"א, השתתף ביסוד אגודת "תורה", ביסוד שכונת "בית וגן" (היא בת-ים) והיה חבר הועד שלה במשך שנים רבות.
בשטח הארגוני של החינוך השתתף באיחוד רשת החינוך בארץ אחרי המלחמה ונלחם בשנותיו האחרונות בעד שמירת אחדותה ועצמאותה של הסתדרות המורים; היה חבר בועד החינוך, חבר בועד המפקח על בתי
הספר הדתיים שברשת החינוך (בזרם "המזרחי") משנת תרע"ט ואילך, וחבר במרכז הסתדרות המורים משנת תרע"ח ואילך.
פירסם מחקר בגרמנית על "התחיה אחרי גלות בבל" ומאמרים בעברית בשאלות השעה ובעניני
חינוך ב"המליץ", ב"העולם", ב"החינוך" ובעיתונים יומיים ושבועיים שונים בארץ.
ד"ר יהודה מהרש"ק נפטר בתל-אביב בכ"ח בניסן תש"י, 15 באפריל 1950. מבחר
כתביו, שבהם נכלל תרגום עברי למחקרו הגרמני על תקופת שבי-ציון לאחר גלות
בבל, יצא לאור במלאת שנה לפטירתו (תשי"א), בעריכתו של ש"ב פלדמן ובצירוף
הקדמה מר' בנימין (הכרך כולל גם ילקוט דברי הערכה)