זאב
(פריגֶ'ס) שיק (Frigyes Schück) נולד בכ"ז באב תרפ"ט, 2 בספטמבר 1929, בנם של ברתה
וחיים שיק. גדל במשפחה חרדית בעיר פּאפּה שבצפון-מערב הונגריה. במלחמת העולם השנייה
שהה במחנות אושוויץ, מאוטהאוזן ומחנה-המשנה שלו גוּנסקירכן. כל משפחתו נספתה בשואה.
הוא יצא בשאלה והפך לקומוניסט. עם שחרורו היה חולה בשחפת ושהה כארבע שנים בסנטוריום
בהרי טאטרה. ב-1949 עלה לישראל והיה ממייסדי קיבוץ להבות חביבה. נישא לחוה לבית טִיבּוֹר
(ילידת 1939), ששרדה את השואה יחד עם אחותה התאומה במנזר בהונגריה, ואיבדה אף היא את
כל משפחתה באושוויץ. בראשית שנות ה-60 כיהן כמרכז משק הקיבוץ. הוא למד והכיר את ההיסטוריה
של סביבתו של הקיבוץ (חרבת ג'למה), סייר בה ומצא עתיקות רבות, שהתווספו לאוסף הקיבוץ
ושימשו חומר גלם למחקרים ארכאולוגיים. שיק החל לפרסם שירה בגיל מבוגר. זוועות המלחמה
והשואה הן מוטיב מרכזי בשירתו. ספרו הראשון יצא לאור בשנת תשכ"ח בהוצאת ספרית פועלים.
כעבור שלוש שנים יצא לאור ספרו שיריו השני, "עין הזמן בחטאיה". היה בכוונתו לפרסם
ספר שירים שלישי בשם "המחברת הספרדית", אך נפטר בטרם הספיק, בנר שלישי של חנוכה, כ"ז
בכסלו תשל"ב, 15 בדצמבר 1971. בשנת תשל"ח התפרסם הספר השלישי מפרי עטו, "יהלום",
שנערך מעזבונו. הותיר אחריו שני ילדים: נעמה ואריק.
[מקור צילום: נעמה שיק, ויקיפדיה]
[מקורות: ויקיפדיה]